שעמום קרתני או עיתונות צהובה?

‏2013–02–20

 נדהמתי לראות אתמול בבוקר את הכותרת הראשית בהארץ: "המשטרה חוקרת את המכתב נגד השר גדעון סער". נראה שמערכת החדשות של "הארץ" מאמינה שכותרת צהובה מסוג זה תגדיל את תפוצת העיתון. גם מעריב הקדיש לנושא את הכותרת הראשית שלו אבל ניסח אותה לפחות בנימה ספקנית יותר: "פרשת סער: ניצול יחסי מרות או ניסיון חיסול פוליטי". מה? אין חדשות אחרות?  נכון שראש הממשלה הקפיא את האיום האיראני לפני הבחירות  ויפשיר אותו כנראה רק לאחר ביקורו המתוכנן של אובמה. נכון גם שהגילויים בפרשת האסיר X  הולכים ודועכים, ולא קורה הרבה סביב שולחן המו"מ הקואליציוני. אבל הבצורת החדשותית הזו אינה מצדיקה את ההיטפלות לפרשת אהבים שהייתה או לא הייתה בין השר סער לעובדת לשכתו, מה גם שהעובדת הודיעה מיד שלא שיגרה את המכתב.

גדעון סער

פוליטיקאים וידוענים אחרים שנהנים בדרך כלל מהחשיפה התקשורתית הגבוהה אמורים לשלם את מחירה כאשר מתפרסמים עליהם פרטים אישיים מביכים או חשדות למעשי שחיתות. אבל ראוי שרכילות על יחסים בינו לבינה, גם כאשר מדובר בקשר אינטימי בין שר לעובדת לשכתו, לא תככב במקום בולט כל כך בעיתון שמכבד את עצמו, גם לא בפתח מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה. בניגוד לרשת החברתית ולבלוגים שמפרסמים כל בדל רכילות, אפשר לצפות מעורך החדשות ב"הארץ" שיפעיל שיקול דעת בבואו למקם ידיעה רכילותית מסוג זו. שיקול דעת דומה אמור היה להפעיל גם היועץ המשפטי לממשלה שהזדרז, שלא כדרכו, להעביר את המכתב האנונימי לחקירת המשטרה. חריצות  זו אינה אופיינית למר ויינשטין שגרר שנים את הטיפול בתיק ליברמן ובסופו של דבר הוציא מתחת ידו כתב אישום מקוצץ ומעוקר.

בעידן הדואר האלקטרוני והרשתות החברתיות, יכול כל אחד להפיץ באופן אנונימי ידיעות מרושעות על כל איש ציבור או ידוען, אפילו על עורכי הארץ. הקלות הבלתי נסבלת של הכפשת הזולת היא חלק מהמחיר (הכדאי, יש להדגיש) שאנחנו מוכנים למשלם תמורת חופש הביטוי אבל ערוצי תקשורת ממוסדים נבדלים מהרשת החברתית וספיחיה בעריכה העיתונאית, בסינון הידיעות המגיעות אליהם, בדרוג החשיבות שלהן לציבור הקוראים, בהצגת חומר רקע על הידיעות החשובות ובפרסום דברי פרשנות מנקודות מבט שונות.

 למען הסר ספק, עלי לציין שכמו כותב המכתב האנונימי, גם אני אינני אוהבת את גדעון סער ומקווה שיסיים את תפקידו בקרוב. הנזקים שהוא גורם למערכת החינוך רבים ועמוקים. סער החדיר לתכניות הלימודים אינדוקטרינציה לאומנית קיצונית המזכירה מערכות חינוך במשטרים טוטליטריים. זאת, תוך שהוא מדכא כל ביטוי של הומניזם, פלורליזם ושאיפה לשלום. בין היתר פיטר סער את אדר כהן, המפקח על לימודי האזרחות בטענה שהאחרון אישר ספר לימוד הכולל תכנים "אנטי-ציוניים" (כלומר דמוקרטיים), ביקש מעיריית תל אביב לזמן את רם כהן, מנהל תיכון נט בעיר, לשימוע לאחר שזה כתב רחמנא ליצלן מאמר תמיכה במפלגות השמאל, והכריז על מכללת אריאל "אוניברסיטה" בניגוד לעמדת המועצה להשכלה גבוהה. סער מגדיל לעשות כשהוא שולח מאות תלמידים לסיורי "ארץ האבות" אצל המתנחלים בחברון תוך שהוא מונע מהם לשמוע צדדים אחרים לסכסוך כגון נציגי התושבים הערבים ואנשי "שוברים שתיקה". כך, בהדרגה וכמעט בלא התנגדות, נחשפים התלמידים לשטיפת מוח לאומנית קיצונית ולהדרה של מידע ממקורות אחרים.

יש אפוא סיבות נכבדות יותר להתגולל על שר החינוך מאשר קשר אינטימי שהיה או לא היה לו עם עובדת במשרדו. מן הראוי שהעיתונאים הנכבדים יניחו לחייו הפרטיים וידרשו את סילוקו מהתפקיד בשל הסיבות הנכונות. כך יעשו שירות טוב לתלמידים וישחררו את המורות והמורים מהחשש להביע עמדות שיכעיסו את הכבוד השר. כך יכבדו גם את האתיקה העיתונאית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s