שני ספרים צנועים

 2.4.2013

שני ספרים צנועים, שונים לחלוטין זה מזה, קיבלתי באחרונה מידי כותביהם.

 האחד הוא ספרה האוטוביוגרפי של נעמה מגרי"ל : קשר סבתא שיצא לאור אשתקד בהוצאת אופיר ביכורים, הוצאת ספרים המייחדת את פועלה לפרסום כתבי יד של כותבים בראשית דרכם.

 נעמה מגרי"ל משתפת את הקורא בפרקים נבחרים מסיפור חייה הלא שגרתיים. בת קיבוץ שהתייתמה בגיל שנתיים מאביה שנפל בקרב על גבעת התחמושת כשאמה נושאת ברחמה את אחיה הצעיר. לימים חלתה נעמה במחלה קשה שאילצה אותה לבלות חודשים רבים בבית החולים הרחק מהבית ומהמשפחה.

 יש בספר הזה הכול מכול: חוויות הלינה המשותפת בקיבוץ שמזכירות את העיסוק העכשווי בנושא בספרים ובתכניות טלוויזיה, החיים בבית הילדים תחת הפגזות בתקופת מלחמת ההתשה, קבלה הדרגתית של האב החדש ולימים, ההתמודדות המשפחתית עם מחלת האם שזקוקה באופן דחוף להשתלת לב. מבלי משים נפרש גם סיפור חייה של יעל ידידה, האם שהיא בעצם הגיבורה הראשית של הספר: אשה בעלת אישיות חזקה העומדת בגבורה בכל הקשיים – אלמנות בגיל צעיר, נישואים שניים, טיפול בילדה חולה ובעוד שלושה ילדים, מחלת לב חריפה והמסע הגורלי לפולין, לא למחנות המוות אלא אל מחוזות החיים.

 אין ספק שנעמה מגרי"ל יודעת לספר סיפור. נראה שחוויות הילדות וההתבגרות עיצבו לא רק את דמותה כאשה עצמאית ורגישה אלא גם את ספר הביכורים הזה.

 הספר השני הוא מסטורין באיסברגטאון – סטירה  פוליטית גרוטסקית מאת  על סטראנס, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012.

 מהומה מתחוללת באיסברגטאון, עיר שאווירה יבש ויש לה דמיון מדהים לירושלים שלנו. בעת שהפוליטיקאים שלה מתכננים להפוך אותה לבירה של מדינה טוטליטרית, חש אחד השרים ברע. במהלך ניתוח שהוא עובר קופץ מבטנו שד שמתרוצץ בין משרדי הממשלה וחושף את ערוותם של נבחרי הציבור, את מעשי השחיתות שלהם ואת אדישותם לגורל הציבור ובכלל, את מה שנדמה מוכר כל כך.

 על סטראנס כתב סטירה פוליטית על מדינה עלומה, שמתנהלת כמו בית משוגעים אחד גדול ונראית כמו מקום שאין לו הרבה תקווה, ובכל זאת הוא מצליח להצחיק מדי פעם. בדרכו לסטירה מזגזג סטראנס מבלי משים בין דמויות אנושיות לבין מטאפורות מעולם בעלי החיים שכל אחד מהם מסמל תכונות אופי טיפוסיות.  שד מכוער, זבובי זבל וכלבי שמירה  הם בין הדמויות המאכלסות את הסאטירה המקאברית הזו.

 המחבר משתמש בלי בושה בשמות המעידים על בעליהם, חורג מהתקינות הפוליטית ומגייס לצדו תותחים כבדים כמו קפקא, אורוול ואפילו סוקרטס כדי להוכיח שהיה קל יותר לצחוק, אם כל זה לא היה בעצם שלנו. סטראנס ספג מן הסתם  יסודות ספרותיים מגוגול, מבולגקוב ואפילו מחוות החיות של אורוול. אלא שאצלנו, שלא כמו בברית המועצות של בולגקוב, אפשר לכתוב ביקורת על פוליטיקאים וללעוג להם כמו שעושות תכניות טלוויזיה פופולריות מבלי להסוות אותם כדמויות מעולם החיות כפי נאלצו לעשות סופרים בברית המועצות , ממנה עלה המספר שהוא גם רופא, בתחילת שנות התשעים, זמן קצר אחרי נפילת מסך הברזל והמשטר הטוטליטרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s