כתבה ראשונה בסדרה על איכות החיים במבשרת                                                                                                                                                                                                                                          

מבשרת ציון, הפרבר ההררי היפה של ירושלים שמתפרס על הרכס משני צדי כביש מס. 1 נראה מרחוק כמשכנו הפסטורלי של העשירון העליון. ואכן, רבים וטובים עקרו לכאן מעיר הקודש, בעיקר חילונים שמאסו בלכלוך, בכפייה הדתית ובהשתלטות החרדים על רוב שכונות העיר. בין היתר מתגוררים במבשרת סופרים ומשוררים, שרים וחברי כנסת, שופטים, פרופסורים מהאוניברסיטה העברית ורופאי הדסה. אלא שלהפתעת המהגרים שזה מקרוב באו, מרבית החוליים של עיר הקודש רודפים אותם גם במבשרת ומלבד ההנאה מהגינה הקטנה באחורי הבית, איכות חייהם לא השתפרה במידה רבה.

 נתחיל בבעיות התנועה.

במבשרת מתגוררים כמעט 30,000 תושבים שמרביתם עובדים מחוץ לישוב. רק שתי דרכי יציאה וכניסה משרתות אותם – האחת דרך מחלף הראל לכביש 1 ולעין כרם והשנייה בכביש עקלקל וצר היורד דרך מוצא לכיוון ירושלים. ברור אפוא שבתנאים כאלה נוצרים עומסי תנועה כבדים בכיוון היציאה בבוקר ובכיוון ההפוך בשעות אחר הצהריים והערב. זאת ועוד, הדרך היחידה שמחברת בין שני חלקי הישוב – בין מבשרת ירושלים בצפון ומעוז ציון בדרום – אמורה לאפשר תנועה לא רק של היוצאים והנכנסים אלא גם של מאות תלמידים שגרים בצד אחד של הישוב ולומדים בצד השני.  מאות תלמידים ממעוז ציון צריכים להגיע לבתי הספר הממלכתיים במבשרת ירושלים ומאות אחרות של תלמידי תיכון הראל נוסעים ממבשרת הצפונית לדרומית והכול באותו כביש (שדרות הראל ושדרות החוצבים) שלמרבה המזל לפחות הוא מרומזר.  רכיבה על אופניים בדרך הזו משולה להתאבדות ולכן ההורים עושים הכול כדי להסיע את הילדים לבתי הספר.

 ועוד לא הזכרנו את פרויקט השדרוג של כביש מספר 1 שמאיים להכניס את הישוב למצור תחבורתי מוחלט. תודה לפעילים ולבג"צ שהצליחו לסכל חלק מהתכנית לבטל את הדרך הצרה היורדת ממבשרת הישנה למוצא אבל נשארנו עדיין עם מצור חלקי שילך ויחמיר עם סיום הפרויקט.

כיכרות שכל אחת מהן היא מפגע תחבורתי

לקשיי התנועה ביציאה ובכניסה לישוב נלווים מכשולים פנימיים בדמות שלוש כיכרות נאות ועטורות פרחים שכל אחת מהן היא מפגע תנועתי ראשי: כיכר חלילים המרכזית, כיכר החורש הממוקמת כ-150 מ' מזרחית לה וכיכר המעוזים החדשה במעוז ציון על אם הדרך לבית החולים הדסה ולעין כרם. כיכרות באות  כידוע להסדיר תנועת כלי הרכב בצמתים שבהם התנועה דלילה יחסית. צמתים שבהם התנועה ערה מוסדרים באמצעות רמזורים ולצמתים עם תנועה כבדה מאוד, בונים מחלף. כך בארץ וכך בחו"ל אבל לא במבשרת.

ניסיתם לחזור בשעות אחר-הצהריים מהדסה עין כרם או ממערב ירושלים דרך שדרות החוצבים (כביש 3965)? כדאי שתשימו תקליטור עם מוזיקה טובה או שתנצלו את הזמן לשיחות טלפון נינוחות כי אתם עומדים להזדחל עשרים דקות לפחות בדרככם לעבור את צומת המעוזים. אם עד לפני שנה נאלצתם לעבור על פני כיכר קטנה ועמוסה, היום, לאחר שהמועצה המקומית הרחיבה את הכיכר וקישטה אותה בפרחים תוך הצרת הנתיב המקיף אותה, הכיכר פקוקה לגמרי. ניסיתם  לעבור את כיכר החורש אחר הצהריים? לנסוע ממבשרת הישנה לכיכר חלילים וממנה לכל מקום אחר? קחו מקדם ביטחון של חצי שעה או חפשו דרכים עקיפות (ידע אישי: אין כאלה). תנועת כלי הרכב שכוללת בין היתר שלושה קווי אוטובוס מתכנסת לכיכר החורש משלושה רחובות הומים – האורן, הברוש והשלום.  התוצאה – הכיכר חסומה מכל צדדיה במכוניות שנהגיהן מנסים לפלס דרך ושוטר תנועה אין.

 מספר התושבים במבשרת כמעט הכפיל את עצמו מ-1995 עד היום ונפח התנועה גדל פי שלושה ויותר, אבל התשתיות אינן מדביקות את קצב גידול האוכלוסייה ובנושא התחבורה, לא הותקן אף רמזור נוסף לשלושת הרמזורים שפועלים מאז תחילת שנות ה-90 של המאה שעברה. בעשרים השנים האחרונות נבנו שכונות חדשות בהן מתגוררות מאות רבות של משפחות שלכל אחת מהן מכונית אחת או שתיים. אבל הכיכרות ממשיכות להצמיח פרחים, הנהגים ממשיכים לעמוד בפקקים והאוויר שהיה צלול מיין מזדהם על ידי אדי הדלק.

תושבי מבשרת זכאים לתשתיות תחבורה כמו כל תושבי ישראל. הבחירות לרשות המקומית שייערכו בסתיו הקרוב מספקות הזדמנות נפלאה לשמוע כיצד מתכוונים המתמודדים לטפל בבעיות התנועה הן בתוך הישוב והן בדרכים המובילות אליו.