כשצפיתי אמש בהפגנה הסוערת של הצעירים האתיופים בכיכר רבין, הרגשתי שאני צופה באירוע מכונן בתולדות המחאה של המקופחים. ההפגנה האלימה והמתוקשרת הזו תיזכר גם כציון דרך בדרכה של הקהילה האתיופית שהתבגרה השבוע כשהפגינה תודעה קהילתית-מעמדית מול רשויות המדינה. הצעירים האתיופים שהפגינו בנתיבי איילון והתפרעו בכיכר רבין קראו בריש גלי: לא עוד! לא מוכנים לסבול גזענות; לא מוכנים לסבול אפליה בחלוקת המשאבים והדרה ממרכזי הכוח. אנחנו דורשים שוויון.  לא בטוח שההפגנה תצליח לחולל שינוי אצל הפוליטיקאים שהזיעו אמש כהוגן אבל אם הצעירים האלה לא יחוו שינוי, קרוב לוודאי שיחזרו לחסום את נתיבי איילון או את הכניסה לירושלים בהזדמנות הראשונה.

כמו הפגנות הפנתרים השחורים בירושלים בתחילת שנות השבעים, כמו יום האדמה ב-1976, אירועי אוקטובר 2000 והמחאה החברתית בקיץ 2011, תיזכר הפגנת האתיופים כאירוע מכונן באביב 2015. בתוך אווירת הייאוש והאדישות המורגשת באוויר מאז מבצע צוק איתן וביתר שאת – מאז הבחירות לכנסת, קמה קבוצת צעירים לא מנומסים ויצאה לרחובות במחאה נגד הקיפוח, הגזענות  ואלימות המשטרה. אחרי פרסום הסרטון שבו נראה שוטר מכה חייל אתיופי, ניסו הפעם השוטרים לא לנהוג באלימות, כלומר לא מול המצלמות. בסופו של יום, כשהרוחות התלהטו ואבנים ובקבוקים התעופפו מעל הראשים, לא הייתה למשטרה ברירה אלא לפזר את ההפגנה באמצעים העומדים לרשותה. בסיום האירוע נספרו יותר מדי שוטרים פצועים ויותר מדי מפגינים עצורים.

אבל אלימות המשטרה לא התחילה עם האתיופים. חברה שמקבלת באדישות או בהסכמה  גזענות ממוסדת כלפי האוכלוסייה הערבית, אל לה להתפלא שאפליה ואלימות נגד קבוצה לא אהודה אחת זולגת לאפליה והדרה של קבוצות אוכלוסייה הנתפסות שונות מבחינה זו או אחרת. ואפליית האזרחים הערביים ממוסדת ומקצתה אף מעוגנת בחוק ובתקנות. בשום שלב בהפגנה אמש ובקודמתה בירושלים לא הוזכרו הקהילות האחרות בישראל הסובלות מגזענות בכלל ומהתעללות המשטרה בפרט. בדברי ההתנצלות שלו יכול היה מפכ"ל המשטרה לומר למפגינים האתיופים: מה אתם רוצים, הרי אנחנו מטפלים בכם בכפפות של משי יחסית לאופן הטיפול באוכלוסייה הערבית. אם צעירים ערבים היו פולשים לכיכר רבין בהפגנה אלימה עם בקבוקים ואבנים, היינו יורים בהם אש חיה במקום כדורי הלם והלילה היה מסתיים עם כמה הרוגים.

שאלה לי לצעירים האתיופים הרהוטים שרואיינו אתמול בתקשורת: האם אתם מצדיקים את הגזענות והאפליה של האוכלוסייה הערבית? מותר לדעתכם לנהוג באלימות בערביי ישראל? מותר לגזול אדמות ולירות בפלסטינאים בשטחים? ומה על מבקשי המקלט שנכלאים במחנה ריכוז במדבר או נשלחים אלי מותם בארצות מוצאם? מה עמדתכם בעניין זה?

כי גזענות לא נעצרת על מפתן בית הכנסת. מי שאינו מוחה נגד האפליה המתמשכת של לא יהודים – אזרחיה הערבים של ישראל – ונגד כליאת מבקשי המקלט במחנה ריכוז במדבר, אל יתפלא שהגזענות מרימה ראש ומופנית גם כלפי יהודים בעלי עור כהה. הממשלה הקיצונית שמתגבשת בימים אלה תיתן גיבוי להדרה ואפליה של לא יהודים. החל במערכת החינוך שמלמדת את הילדים פרק בקורבנות: אתה בחרתנו מכל העמים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו וכלה בחלוקה לא שוויונית של תקציבים והריסת בתים בישובים ערביים. במה נענש השוטר שירה למוות בח'יר אלדין אלחמדן בכפר כנא? התיק נסגר. ומה עשו לשוטר שירה למוות בסמי אל-ג'אער ברהט? כלום. שלא לדבר על עשרות הפלסטינאים הלא חמושים הנהרגים מדי שנה על ידי צה"ל בשטחים.

הצעירים האתיופים שכבשו אמש את כיכר רבין, את לב הבועה התל-אביבית, מול המצלמות וקהל הסועדים בבראסרי, לא מבקשים חיבוק או מילים יפות. הם מבקשים יחס שווה מצד רשויות המדינה. כמו שאמר אחד המרואיינים: ההורים שלנו שעלו לארץ הם דור המדבר אבל אנחנו לא נשקוט כמוהם. אנחנו דורשים זכויות.

לכן, ידידיי האתיופים, כדאי שתרימו את העיניים מעבר לצרות האמתיות שלכם ותסתכלו מסביבכם. ראו את הקהילות האחרות הסובלות מגזענות ומנחת זרועה של המשטרה. אולי, בכוחות משותפים, תצליחו לעורר את דעת הקהל ולחולל שינוי אמתי. ואגב, מלבד התיקון הדרוש במשטרה שהרוויחה ביושר את הזעם שלכם, כדאי שתדרשו שיפור מהפכני בבתי הספר בהם לומדים ילדי הקהילה, כדי שהדור הבא של הקהילה האתיופית יגיע לאוניברסיטאות הטובות וישתלב בהמשך במוקדי הכוח של החברה הישראלית.