בשביל כבוד לא צריך לעבוד

עברו כמה ימים מהבחירות לנשיאות בארה"ב ועדיין קשה להבין איך נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. איך הוא גבר בבחירות המקדימות על כל מתחריו במפלגה הרפובליקאית שבכלל לא רצתה אותו, ואיך ניצח בשבוע שעבר למרות שלאורך מערכת הבחירות הוא חרף וגידף והשפיל לא רק את הילרי קלינטון אלא גם את השחורים, ההיספנים, המהגרים למיניהם, התקשורת, הפוליטיקאים ובעצם את כל מי שלא מסכים אתו. הנה בא גבר שחצן ("אני יכול לירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים") גס רוח ומרושע ולמרות פשיטות הרגל, ההטרדות המיניות והסקנדלים הקשורים בשמו, הוא גורף את כל הקופה. 

אף אחד עוד לא פיצח את התעלומה הזאת אבל פרשנים לא מעטים מנסים לספק הסבר: הצבעת מחאה של הגבר הלבן מהמעמד הבינוני והנמוך שחטפו לו את אמריקה; הצבעת מחאה נגד הממשל המסואב בוושינגטון, נגד קשרי ההון-שלטון, נגד משפחת קלינטון בע"מ, ועוד ועוד. הכול נכון אבל הרי לא רק גברים לבנים בחרו בטראמפ. הוא לא היה מנצח ללא תמיכה של 35% מקרב ההיספאנים, כ-20% מקרב השחורים והרבה מאוד נשים. גם אי אפשר לתרץ את תוצאות הבחירות במצב של משבר חריף. ארה"ב התגברה במידה רבה על המשבר הכלכלי של 2008. עם אבטלה נמוכה (5%) וחזרה לצמיחה כלכלית צנועה המצב לא דומה לגרמניה של שנות השלושים שגרם לגרמנים להצביע בעד המפלגה הנאצית. ובאשר למהגרים, ארה"ב תמיד הייתה ארץ הגירה ומהגרים תמיד מוכנים לעבוד בשכר נמוך כדי להתבסס בארץ החדשה. בעיית הגירה חריפה יש דווקא באירופה המערבית המוצפת בשנים האחרונות במיליוני פליטים חסרי כול והסובלת משיעורי אבטלה דו-ספרתיים.

אנסה את כוחי בעוד הסבר, ממש לא פוליטיקלי קורקט: בין אם הם גברים לבנים מהמעמד הנמוך, שחורים, היספניים או נשים, האנשים שהצביעו לטראמפ מרגישים חלשים ומודרים. ואנשים חלשים (או מוחלשים) נמשכים לכוח, למנהיג חזק שיאציל עליהם מכוחו, וטראמפ משדר כוח בהופעה שלו, בטון הדיבור שלו וכן, גם בגידופים שלו. הוא עשיר, רודף נשים, מפוצץ מרוב כריזמה, מדבר בביטחון ואפילו מצליח להתחמק מתשלום מיסים. והוא לא רק חזק אלא מבטיח להפוך אותנו לחזקים: הסיסמה "make America great again" מדברת ללב קהלים פגועים שחשים כי האחרים – הליברלים המשכילים או המהגרים שזה מקרוב באו – מצליחים יותר מהם.

צילום: חדשות 2
צילום: חדשות 2

אמריקה היא עדיין ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות אבל דווקא משום כך, אלה שאינם מצליחים לממש את ההזדמנויות האלה, מרגישים פגועים ומרומים. מצביעי טראמפ אינם בעלי האמביציה השורפת שארה"ב עדיין מאפשרת להם להגיע רחוק. ביל קלינטון וברק אובמה מייצגים את אותם אחרים שהגיעו משום מקום למשרה הבכירה ביותר בזכות אישיותם, כישוריהם והאמביציה שלהם ולכן הם כל כך שנואים על ידי בוחרי טראמפ. לאלה יש צורך אדיר להשתייך למדינה חזקה, למעצמה עולמית. אמריקה חזקה ונשיא חזק (כזה שיכול לירות במישהו מבלי להיענש…) מעניקים להם כבוד!! ובשביל כבוד הם מוכנים להצביע בעד הבריון של השכונה. מתברר שהמשפט "בשביל כבוד צריך לעבוד" לא מדויק. גם גזענות המבוססת על זה שיש קבוצת אנשים בזויים ממני שאותם אני יכול לשנוא ו/או להתנשא מעליהם, מעניקה לבעליה כבוד.

נכון, אומר לעצמו המצביע בדרכו לקלפי, ההכנסה שלי נמוכה, אני לא כל כך מצליח וגם לא משקיע מאמצים גדולים לשפר את חיי וחיי משפחתי אבל אני נוהג במכונית גדולה שזוללת דלק ואני מניף דגל גבוה בחצר ויהיה לי נשיא חזק שאולי יעשה קצת סדר בעולם, ואולי אפילו איזו מלחמה קטנה או גדולה כמו בעירק או באפגניסטן (לא קראתי את "מצעד האיוולת") ויתכן שיחזרו מהמלחמה הזאת חיילים בארונות עטופים בדגל הפסים והכוכבים אבל אנחנו נכבד אותם והם יביאו לנו כבוד. לא מקרה הוא שאת המלחמות בעירק ובאפגניסטן יזמו שני הנשיאים לבית בוש ולא קלינטון ואובמה שלא שיחקו במשחקי כבוד.

הצורך בכבוד לאומי קיים לא רק באמריקה. בביקור ברוסיה לפני שנתיים שאלתי אנשים שפגשתי – נהגי מוניות, המלצרית במלון ומוכרים בחנויות, האם הם מרוצים מהנשיא פוטין. רוב התשובות היו בנוסח – אוהבים אותו! פוטין נשיא חזק שמחזיר את רוסיה לימי גדולתה!

ומה זה אומר עלינו? איך אפשר להסביר את ההצבעה החוזרת בעד הליכוד בראשותו של נתניהו? האם תחקירים מסוג זה של אילנה דיין מפחיתים את התמיכה בו? כנראה שלא. לביבי יש לא מעט כריזמה, הוא משדר ביטחון עצמי ומדבר, ממש כמו טראמפ, על ישראל חזקה. סיסמת הבחירות האחרונה שלו הייתה ראש ממשלה חזק – ישראל חזקה!!! הוא לא הבטיח שגשוג, צמצום פערים, שיפור מערכת החינוך ובוודאי לא שלום. להיפך, הוא מסמן אויבים – כי באין אויבים, על מי נהיה חזקים? והאויבים רבים: קודם היו אירן, הפלסטינאים, עבאס, וחמאס. עכשיו נוספו עליהם "עוכרי ישראל" מבית ומחוץ – שוברים שתיקה, בצלם, התקשורת ו… אילנה דיין.

וכדי לא לסיים בנימה פסימית אני חושבת מה אפשר לעשות כדי שאנשים בארץ ירגישו פחות חלשים, פחות מודרים ממרכז העניינים. בישראל, כמו בארה"ב, "המשכילים, לאו דווקא העשירים, נהפכו למושא הזעם של מעמד הפועלים" (אווה אילוז, מדוע טראמפ ניצח, הארץ 11.11.16). כבר עכשיו ועוד יותר בעתיד, הטכנולוגיה והאינטרנט מייתרים את עבודתם של רבים מהפועלים הלא-מקצועיים. בעוד עשור או שניים רק למשכילים תהיה עבודה מתגמלת. לכן השקעה בחינוך חשובה כל כך וליתר ביטחון כדאי שתכנית הלימודים תגביר את לימודי ההיסטוריה שאין כמוה להפקת לקחים מטעויות העבר.

2 מחשבות על “בשביל כבוד לא צריך לעבוד

  1. הסבר מעניין מאוד. העולם נעשה עולם של חזקים, שלא לומר אוטוקרטים או דיקטטורים – מפחיד!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s