סוף סוף יש סיבה אמתית למסיבה. הגז שהתגלה לפני כארבע שנים מול חופי חיפה החל לזרום בצינורות למתקן קליטה באשדוד וממנו למשתמשים הכבדים: חברת חשמל, כימיקלים לישראל, בתי הזיקוק ואחרים. כתוצאה מכך, יבוא הנפט ירד בעתיד הקרוב באופן דרמטי וקופת המדינה "תתעשר" במיליוני דולרים שהוציאה עד כה על רכישת דלק. ישראל מתקרבת אפוא לעצמאות אנרגטית.

ולא רק ממון ייחסך כאן, המעבר משימוש בדלקים מזהמים כמו מזוט וסולר לגז ישפר את איכות האוויר שאנחנו נושמים ויעשה אותנו בריאים יותר. הטבע כידוע לא מפנק את הארץ שלנו וכשמגיעות אלינו חדשות טובות הן לרוב מעשה ידי אדם.  מדענים, זוכי פרס נובל, מוזיקאים, אמנים ויזמי הי-טק פורצים גבולות ומביאים לנו גאווה בזכות כישרון, מאמץ ודבקות במטרה. הפעם, באופן יוצא דופן, זכינו בפיס. נכון שכל זה קרה הודות למשקיעים שסיכנו את כספם בחיפושי נפט אבל פועלם של אלה לא גורע משמחת הזכייה בפרס.

אלא  שהשמחה עלולה להיות קצרת טווח. כלכליסט מדווח שמלאי הגז במאגר הגז תמר נמכרו כולו בחוזים ארוכי טווח ומכירת גז טבעי ללקוחות חדשים תיאלץ להמתין למאגר לווייתן שלא מוכן עדיין להפקה. השותפות הישראליות במאגר תמר הודיעו על הסכם עקרונות למכירת גז טבעי לשוקי מזרח אסיה בהיקף של 84 מיליארד מ"ק גז טבעי בשותפות עם חברות דייהו הקוריאנית וגזפרום הרוסית.

החיפזון שבו מחלקים את עתודות הגז מדאיג. לא ברור מדוע המדינה מתירה לבעלי הקידוח לייצא לשוקי מזרח אסיה כל הגז שלא נרכש עד כה על ידי לקוחות בישראל.  ומה יישאר לדורות הבאים? כפי שוועדת ששינסקי התערבה והעלתה את שיעור התמלוגים שהמדינה מקבלת מרווחי הגז כך יש להתערב בקצב ההפקה וביעדי ההספקה.  צריך לזכור מה קרה לבריטים שגילו גז בים הצפוני ורצו לייצא אותו אך מאגרי הגז הידלדלו במהירות ועתה בריטניה תלויה ביבוא גז נוזלי יקר מקטאר.

 בעולם קיימים מודלים אחדים לניצול הכנסות מנפט. בצד אחד של הסקאלה נמצאות רוסיה וונצואלה שההכנסות מהנפט מממנות  להן את תקציב המדינה. בצד השני, מרבית המדינות הדמוקרטיות משקיעות את הכנסותיהן מאוצרות טבע בקרנות פנסיה וחיסכון. הדוגמה הבולטת והעשירה ביותר ביניהן היא נורבגיה, יצואנית הנפט החמישית בגודלה בעולם. קרן הנפט של נורבגיה גדולה, עשירה, ותיקה ומבוססת בהרבה מזו שעשויה ישראל לצבור במשך עשרות שנים. עם זאת, העיקרון הבסיסי שעליו היא מושתתת – דאגה לדורות הבאים – נכון וצודק. אצלנו המדיניות נוטה להיות תמיד קצרת טווח, בהולה ומבוססת על דאגה למחר, ותוך כך היא שוכחת לדאוג לאינטרסים ארוכי טווח.

בצד הדאגה לדורות הבאים אולי ננסה לנצל הפעם את האוצר שנפל בידינו כדי להשאיר לדורות הבאים גם אופק מדיני וכלכלי טוב יותר. אולי במקום לייצא גז נוזלי למזרח הרחוק נייצא אותו למזרח הקרוב, לשכנים מסביבנו שגם הם זקוקים למקורות אנרגיה נקייה. אולי נסתכל פעם בשכנינו הערבים שלא דרך כוונת הרובה. אוויר עכור אינו מכיר גבולות והשימוש בדלקים כבדים בשטחי הגדה ורצועת עזה מזהם גם את האוויר שאנו נושמים. ראוי לספק אפוא גז טבעי לרשות הפלסטינאית  ולהציע עסקה אפילו לשלטונות החמאס ברצועת עזה הקרובה כל-כך למתקן הקליטה באשדוד. עסקה כזאת עשויה למתן את נטייתם של ארגוני המחבלים לשגר רקטות לדרום. שנית, במעגל המדינות הגובלות בישראל, יש לקדם מכירת גז באמצעות צינורות הולכה לירדן ולמצרים אתן יש לישראל הסכמי שלום ואולי לנסות לבנות יחסי אמון גם עם לבנון באמצעות הספקת גז כחול-לבן. צעד כזה, אם יתקבל על ידי הממשלה הלבנונית, יחליש את מעמדו של ארגון החיזבאללה ויתרום לביטחון המדינה הרבה יותר מעוד שני מטוסים או הצבת מערכת כיפת ברזל.

לממשלה החדשה יש עתה הזדמנות פז להוכיח שהיא מיישמת  פוליטיקה חדשה במדיניות החוץ ולמנף באמצעות תגליות הגז את מעמדה של ישראל במזרח התיכון. הסכמי שלום חותמים אמנם סביב שולחן המשא ומתן או על הדשא של הבית הלבן אבל חשוב לרפד את הדרך אל המקומות האלה  במחוות כלכליות ומדיניות. לשם כך לא יזיק למנות שר שוחר שלום למשרד החוץ.