ארבעים ושמונה שנים אנחנו באים כל שנה לערב המיוחד והקשה הזה ופוגשים כאן אחיות ואחים לשכול, מכרות ומכרים וחברים מימי הילדות. יאיר נהרג ב-1970 לפני שהתקינו את החלקה הצבאית בטבעון ולכן הוא נקבר בחיפה. מחר כשאתם תתייחדו עם זכר הנופלים בבית העלמין ביער השומרים אנחנו נצטופף עם עוד אלפים בבית הקברות הצבאי בחיפה. בתחילה באנו לכאן ולשם עם אבא ואמא, אחרי מותו של אבא באנו שנים רבות עם אמא ובחמש השנים האחרונות עמוס אחי ואני באים. רק שנינו נותרנו מהמשפחה היפה הזו.
יאיר נולד כבן זקונים להורינו פסיה ויחזקאל פנט שהיו מראשוני המתיישבים בטבעון. יחזקאל, בהיותו מפקד ההגנה בעמק, נפצע קשה בעימות עם פורעים בדואים ליד קיבוץ אלונים וממלחמת השחרור שירת 15 שנה כאלוף משנה בצה"ל. שלא כמו עמוס ואני, שנולדנו לפני קום המדינה בתנאים לא תנאים, יאיר נולד בטבעון כשההורים הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. תמיד אמרנו שנולד עם כפית של זהב בפה. אבל הזהב והאור שקרן ממנו לא עזרו לו להאריך ימים. יאיר נהרג בפעולה של סיירת גולני נגד הפתח-לנד בדרום לבנון חודשים ספורים לאחר שמחבלים ירו באוטובוס שהסיע את ילדי אביבים לבית הספר ורצחו רבים מהם. להמשיך לקרוא ←
"שלושה פלסטינים חדרו השבוע מעזה עם רימונים וסכינים ונעצרו ליד בסיס צאלים – כ-20 ק"מ מהגבול". אפשר להגדיר אותם מבקשי מקלט מאחר וברחו ממקום שלדעת כל המומחים אינו ראוי למגורי אנוש. אם מדינת ישראל רוצה לבלום את "צעדת השיבה" כדאי שתפעל בדחיפות להפוך את רצועת עזה למקום ראוי למגורים.
המסתננים עקפו את הקיבוצים שפגשו בדרך ושמו פעמיהם למחנה צבאי שם נתפסו כשהם יושבים ליד הגדר ומחכים להיתפס. התברר ששלושת הצעירים חדרו לישראל כדי להיאסר בכלא כי תנאי הכליאה בישראל טובים מהחיים ברפיח, במיוחד לצעירים חסרי תעסוקה. בכלא הם מקבלים לפחות ארוחות ומקלחת חמה, תנאי מחיה בסיסיים שאין להם בעזה. בהכירם את הנהלים של צה"ל הצטיידו השלושה ברימונים וסכינים שנועדו לתייג אותם כמחבלים שנשלחים בישראל לכלא. מסתננים שחודרים לארץ ללא נשק (מבקשי מקלט) מוחזרים אחר כבוד לרצועת עזה. להמשיך לקרוא ←
שוב עפים הקסאמים על תושבי עוטף עזה, שוב מגיב צהל בהפצצות, שוב מנשבות כאן רוחות מלחמה. רבים ממרכיבי התערובת הנפיצה שגררה את ישראל וחמאס למלחמה בחודשי הקיץ של 2014, ושנסקרו השבוע בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שבים לרחף באוויר לקראת אביב 2017. המלחמה הבאה היא רק עניין של זמן. צהל כבר מתכונן ושר הביטחון ליברמן מבטיח להראות לחמאס את נחת זרועו.
כאילו לא היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים. הנסיבות בעזה לא השתנו, הן רק החמירו — בעיות תשתית חמורות, קשיים גדולים באספקת המים והחשמל, אבטלה חריפה, תחושת מחנק ומצור — עלולות להוביל לכך שהפעם, יהיה זה החמאס ומנהיגו החדש שיציתו את האש. אבל האזהרה הייתה כתובה על הקיר כבר שנתיים וחצי – מסיום מלחמת צוק איתן שבה נפלו 68 חיילים, 5 אזרחים ישראלים ויותר מאלפיים פלסטינים, נוסף להרס הנורא שזרע צהל ברחבי הרצועה.
כך החמיצה ישראל עוד הזדמנות לכונן רגיעה ארוכת טווח על ידי הסרת המצור מעל רצועת עזה. נמל תעופה ונמל ימי שהאיחוד האירופי מוכן לממן את בנייתם, יפתחו את עזה לעולם, יסירו את האחריות לנעשה בה מישראל ויביאו תקווה ושלום לתושבים משני צדי הגבול. עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר למנוע את המלחמה הבאה! להמשיך לקרוא ←
אין גבול לאינוס השפה העברית בכמה ערוצי תקשורת מרכזיים שאינם מתביישים לזלזל בכבודם של חיילים וחיילות שנהרגו בחודשי האינתיפאדה השלישית שאנו מצויים בעיצומה. הפעם הייתה זאת לוחמת משמר הגבול הדר כהן שהתגייסה רק לפני חודשיים וכבר מצאה את מותה בפיגוע האכזרי ליד שער שכם.
בפיגוע המשולב בירושלים נרצחה הדר כהן, שהתגייסה לפני חודשיים למג"ב (Ynet)
חודשיים אחרי גיוסה למג"ב: הדר כהן נרצחה בפיגוע בשער שכם (כלכליסט, 3.2.06)
קראו שוב את שלוש הידיעות האלה והגידו מה צורם בהן, מלבד הטרגדיה האיומה במותה של צעירה בת 19. לוחמת נרצחה? הרי זה אוקסימורון. אם הדר לובשת מדים, נושאת נשק ומייצגת את מדינת ישראל בשער שכם בירושלים, נהרגה תוך מילוי תפקידה כלוחמת, מן הראוי להודיע שנפלה בקרב או נפלה על משמרתה או נפלה במילוי תפקידה. אפשר להוסיף שהדר נפלה כשהגנה על חברתה רוית או על אזרחים שהיו בקרבתה או פשוט בהגנה על הכיבוש… אבל להודיע שלוחמת נרצחה? אין ספק שהדר ראויה ליותר מזה. מגיע לה הכבוד שמעניקים ללוחמים שנפלו על משמרתם או נפלו בקרב. נוסח הידיעות האלה מקומם בעיקר כי הדר פעלה בגבורה והספיקה לירות בפלסטיני שדקר את חברתה. כך גם לגבי החייל שנהרג בתחנה המרכזית בבאר שבע לפני כמה חודשים לאחר שמחבל חמוש בסכין חטף את נשקו ופתח בירי: חייל צה"ל נרצח ו-9 נפצעו (ערוץ 7) וגם החייל זיו מזרחי, תושב גבעת זאב, נהרג או נפל ולא כמו שדווח: זיו מזרחי הוא הנרצח בפיגוע הדקירה בתחנת הדלק בכביש 443 (חדשות 2). האינתיפאדה הזו זרעה יותר מדי קורבנות אזרחיים גם מבלי שנוסיף עליהם את החיילות והחיילים.
אבל שיבוש השפה בידיעות הללו אינו תוצאה של היסח דעת או טעות של עורך רשלן. כי דיווח שהדר הצעירה נפלה בקרב או נפלה על משמרתה מכבד לא רק אותה ואת עמיתיה למשמרת אלא גם את האויב – את שלושת הפלסטינים שדקרו וירו ונהרגו גם הם באותו אירוע. אם הדר נפלה, אזי גם הם נפלו באותו קרב וגם הם לוחמים. חלילה לערוצי תקשורת לאומיים גאים לראות בפלסטינים הדוקרים והיורים – לוחמים. אבל האמת שלא כל כך נעים להודות בה היא שללא מדים וללא ארגון צבאי המשגר אותם, מדובר בלוחמי חופש מיואשים ואכזריים שאינם שונים מלוחמי חופש אחרים בהיסטוריה – המחתרת האירית, לוחמי החופש בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, וגם לוחמי האצ"ל והלח"י לפני קום המדינה. הנערים הפלסטינים האלה לא רק מיואשים ואכזריים הם גם מתאבדים ביודעם שסיכוייהם לחזור הביתה בשלום אפסיים.
מילון אבן-שושן מגדיר רצח כהריגה בזדון, כמעשה עוול. ועוול כידוע משייכים לאויב, ובמקרה שלנו לא סתם אויב אלא טרוריסט בודד או שלושה טרוריסטים שאינם משתייכים לארגון צבאי כלשהו (אגב, מלחמות בין צבא לצבא עברו כנראה מן העולם במאה הקודמת). למדינה, כל מדינה, יש מונופול על הפעלת אלימות לגיטימית. לכן כשחיילים ולוחמי משמר הגבול הורגים פלסטינים הם אינם רוצחים. הם מחסלים, מנטרלים או "מבצעים ירי" בשעה שהפלסטינים שאין להם מדינה ואין להם רישיון להרוג, תמיד רוצחים, גם חיילים וחיילות נושאי נשק.
לציבור הישראלי שבחר בממשלת ימין קיצוני רק לפני כמה חודשים, מגיע ציון נכשל בהיסטוריה של העת החדשה. הטרור הפלסטיני חוזר בגדול והאינתיפאדה השלישית יצאה לדרך. בתוך שבוע נרצחו בירושלים ובשטחים ארבעה יהודים ונפצעו יותר מעשרה. והיום, היום הראשון של "אחרי החגים" כשנדמה היה שגל הטרור נרגע, אירעו לפחות שני פיגועים בתוככי הקו הירוק.
הלווית בני הזוג הנקין שנרצחו בערב שמחת תורה. צילום: אתר גל"צ
התגובה הפבלובית של ממשלת ישראל, שלא למדה דבר בחמישים שנות הכיבוש ובעשרות שנות ההתנגדות האלימה של הפלסטינאים, היא: מה שלא הולך בכוח ילך ביותר כוח. מאות שוטרים וחיילים מתפרסים בסמטאות העיר העתיקה של ירושלים ומבריחים את התיירים המעטים שמגיעים בכלל לארץ. כוחות הביטחון עוצרים עשרות ומאות פלסטינים – מבוגרים השולפים סכינים, ילדים המיידים אבנים ואפילו מפגינים המניפים דגלי פלסטין. עכשיו יצטופפו בבתי הכלא עוד כמה מאות מחבלים. ומה הלאה? מה יעצור צעירים זועמים שמוכנים למות על "הגנה על מסגד אל-אקצה" או מעדיפים לשבת בכלא הישראלי על פני חיים חסרי תקווה?
מה מביא נשים עסוקות מכל קצות הארץ לעזוב בקיץ הזה את המשפחה, העבודה והבית הממוזג, ולעלות לירושלים יום-יומיים בשבוע ? מה הביא את אדר הצעירה ממצפה רמון, את מרב הרופאה מחיפה, את אורלי וששת חברותיה ממיתר, את אסתר הפסיכולוגית מתל-אביב ואת נטע, בת ואחות שכולה המפליאה לנגן בחליל צד – לשבת בחום יוקד באוהל רעוע על מדרכה מול בית ראש הממשלה ולצום 25 שעות? ראיתי אוהל, סככה, שלטים גדולים, סרטים תכולים, נשים צעירות יותר ופחות בחולצות לבנות ועליהן הסיסמה: "דורשות הסכם מדיני", שישיות מים מינרליים, כובעים רחבי שוליים וספר אורחים.
במערכת הבחירות שמגיעה השבוע לסיומה מתעלמות המפלגות המתמודדות מהמלחמה שהייתה פה בקיץ האחרון. כאילו לא נורו עלינו טילים במשך שבועות ארוכים, כאילו לא נפלו משני הצדדים יותר מדי קורבנות שווא. בתום מלחמת צוק איתן, נדמה היה שהזעם הציבורי בארץ והאיבה לישראל בחו"ל ישפיעו על מקבלי ההחלטות להתניע, או לפחות להיגרר, למהלך מדיני. מדינות אירופה כבר התחילו ללחוץ על ישראל להגיע להסכמים ולהקל את המצור על רצועת עזה.
התמונות הקשות מעזה השפיעו על דעת הקהל במדינות רבות. הפגינו עשרות אלפים בלונדון, פריז, ברלין, אמסטרדם, איסטנבול, סידני, קייפטאון וערים נוספות במחאה נגד פעולות צה"ל ברצועת עזה ובקריאה להפסקת אש ארוכת טווח בלחימה בין צה"ל וחמאס. המפגינים בפריס קראו להפסקת "התוקפנות הישראלית" ולהסרת "המצור הבלתי-חוקי מהרצועה". "לה מונד" הצרפתי דיווח כי המפגינים בבירה ובערים נוספות בצרפת, קראו: "ישראל רוצחת, הנשיא (פרנסואה הולנד) משתף פעולה". הם נשאו דגלים פלסטיניים ושלטים עליהם נכתב בין היתר: "הפסיקו את הטבח בעזה". להמשיך לקרוא ←
אולי הגיעה השעה שהנשים ירימו את קולן וידרשו מהמפלגות הוותיקות והחדשות לחשוף את התכניות שלהן לפתרון הסכסוך או לחילופין, יחשפו את אזלת ידן של המפלגות שאין להן תכנית כזו
29.12.14
אם נסעתם בימי שישי האחרונים בכבישים הבינעירוניים נתקלתם וודאי בחבורות של נשים לבושות חולצות טי לבנות עומדות בצמתים ונושאות שלטים גדולים בזכות השלום ונגד המלחמה. אם עצרתם לידן, קרוב לוודאי שקשרו למכונית שלכם סרט תכלכל או דחפו לידכם עלון המזמין אתכם (בעיקר אתכן) להצטרף אליהן תחת הסיסמה: "בוחרות בחיים – דורשות הסכם מדיני!" השלום, שלפני עשרות שנים נישא בפי כל פוליטיקאי כשאיפה האולטימטיבית של מדינת ישראל, איבד בשנים האחרונות את הרייטינג שלו והמעטים שמעיזים להזכיר אותו מתויגים מיד כשמאלנים, בוגדים או סתם תמהונים. כמו בעבר, גם הפעם הנשים הן אלה שמורדות ב"קונסנזוס" הביטחוני, זה שמקדש את הקיפאון המדיני ומוליך אותנו ממלחמה למלחמה.
לפני עשרה ימים ניסיתי לברוח מהמלחמה לחופשה קצרה בארצות סקנדינביה הקרירות והשלוות. להגנתי עלי לציין שהחופשה הייתה מתוכננת ומשולמת מראש, ובכלל, חופשת קיץ היא מנהג נפוץ בקרב עמים תרבותיים שאינם נתונים במלחמה מתמדת, עמים שהיינו רוצים להידמות אליהם. מלבד זה, ידוע שחופשת קיץ חיונית לבריאותו הנפשית של הנופש, בעיקר אם איתרע מזלו והוא חי בארץ חמה מסוימת במזרח התיכון. אשר על כן ולמרות ירי הטילים מעזה ופתיחת מבצע "צוק איתן" ואולי דווקא בגללם, קמנו בן זוגי ואני וטסנו צפונה. אלא שמהר מאוד התברר שהבריחה נכשלה והחופשה הייתה עגומה למדי. להמשיך לקרוא ←
במחזוריות מדאיגה חוזר הגרעין האיראני לככב בראש מהדורות החדשות ובמועצות החכמים המתכנסות כל ערב שבת בשלושת ערוצי הטלוויזיה. הפעם העילה היא ההסכם ההולך ומתגבש בשיחות ז'נבה בין המעצמות לבין איראן. שר החוץ האמריקאי שהוזעק לז'נבה לא הצליח לחמוק מנתניהו שנזף בו בנתב"ג על כוונת ארצו להפשיר את היחסים עם איראן ולהגיע אתה להסכם על הגבלות בפיתוח היכולת הגרעינית בתמורה להקלה בסנקציות.
לא איש כנתניהו ייתן לנושא הזה לגווע ולנשיא האיראני המתון יחסית להתכחש לאיומי קודמו. להמשיך לקרוא ←
במחשבה תחילה 