מדוע נשים עושות שלום צריכות להתנגד לגירוש הפליטים

תנועת נשים עושות שלום לא יכולה להתעלם מהחלטת הממשלה ומההכנות לגירוש עשרות אלפי פליטים אפריקאים ובני משפחותיהם לארצות שבהם צפוי להם גורל מר ואפילו מוות. ארגונים ותנועות רבות של החברה אזרחית יצאו כבר בגילוי דעת נגד הגירוש וכל יום מביא עמו הצהרות. היום לדוגמא התפרסם גילוי דעת נגד הגירוש בחתימת 1,000 רופאים.

לטענה שתנועת נשים עושות שלום מתמקדת בדרישה להסכם מדיני לסיום הסכסוך ואינה יכולה לטפל בכל עוולות העולם, צריך לענות שיישום החלטת הממשלה לגירוש הפליטים היא נקודת שבר שתהפוך את ההסכם המדיני לבלתי אפשרי ויהפוך לאפשריים תסריטים רעים שהיום נראים לנו בלתי אפשריים.

כי מה הרציונל שעומד בבסיס הדרישה שלנו לסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים בהסכם מכובד ומכבד?

סיבה אחת היא שסיום הסכסוך הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה. חמישים השנים האחרונות והמלחמות שנערכו במהלכן הוכיחו לכל בר דעת  שאין פתרון צבאי לסכסוך. המשכו של הסכסוך האלים הזה מסכן את עתידה של מדינת ישראל ואת עתיד ילדינו ונכדינו. או במילים אחרות – רק שלום יעניק לנו ביטחון.

הסיבה השנייה היא שהמשך השליטה בכשלושה מיליון פלסטינים (כולל עזה) חסרי זכויות, חסרי חופש תנועה, חופש העיסוק וחופש מגזל אדמות, הוא מעשה לא מוסרי על פי כל קנה מידה. מעשה המנוגד לאמנות בינלאומיות, לקודים מוסריים אוניברסליים ול" יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו. מעשה שהחברה האזרחית צריכה להתקומם נגדו. שומה עלינו לפעול על פי כלל הזהב של הלל הזקן – "מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה ".

גם הטענה שכל אחת מאתנו יכולה לפעול נגד הגירוש במסגרות אחרות אינה מצדיקה את התעלמות התנועה מהתכנית האכזרית הזאת. הגירוש האכזרי הזה  ייעשה בשמנו ומוטלת עלינו האחריות למנוע אותו. נשים עושות שלום היא חלק מהחברה האזרחית וכתנועת נשים אזרחית שומה עלינו לנצל את המוניטין שרכשנו עד כה להצלת הפליטים והשארתם בארץ, גם אם הדבר יעלה לנו בעזיבה של עשר חברות.

רוב ההיסטוריה של העם היהודי היא היסטוריה של גלות, של חיים בארץ נוכריה. הסבים והסבתות שלנו שחיו דורות רבים בסוריה ובפולין, בעירק ובספרד סבלו כזרים רדיפות וגירושים. אנו זוכרים את האנשים והעמים שטרקו את דלתותיהם בפני הסבים והסבתות שלנו, וגם את הצדיקים המעטים שקיבלו אותנו, שהסתירו וסייעו, לעתים קרובות תוך חירוף נפשם. לא ייתכן שפחות ממאה שנה אחרי השואה, כשאנחנו בנות חורין בארצנו ולא נשקפת לנו סכנה, נעמוד מנגד ולא נצהיר על התנגדות לגירוש המרושע הזה. ולגבי אחיותינו הערביות, בסקר שהתפרסם בשבוע שעבר הביעו 90% מערביי ישראל התנגדות לגירוש לעומת פחות מ-50% מהיהודים. הפוליטיקאים אולי מזלזלים במצפון ובהיסטוריה, אבל אנחנו מאמינות ברוח הדמוקרטית, באזרחיות ובאזרחי ישראל, וביכולתם להתעלות מעל הפחד, השקרים וההסתה.

  • אסור לנו לעמוד מנגד כבנות העם היהודי,
  • אסור לנו לעמוד מנגד כנשים שוחרות שלום
  • אסור לנו לעמוד מנגד מפני שאם הגירוש יצא לפועל, תיפתח הדרך לגירוש המוני של פלסטינים מהשטחים ויקיץ הקץ על הסיכויים להסכם מדיני

 

הצועדים מוחים על כליאתם בחולות. מזכיר לכן צעדה שמחה יותר?    אתר וואלה. צילום: יותם רונן

בשביל כבוד לא צריך לעבוד

עברו כמה ימים מהבחירות לנשיאות בארה"ב ועדיין קשה להבין איך נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. איך הוא גבר בבחירות המקדימות על כל מתחריו במפלגה הרפובליקאית שבכלל לא רצתה אותו, ואיך ניצח בשבוע שעבר למרות שלאורך מערכת הבחירות הוא חרף וגידף והשפיל לא רק את הילרי קלינטון אלא גם את השחורים, ההיספנים, המהגרים למיניהם, התקשורת, הפוליטיקאים ובעצם את כל מי שלא מסכים אתו. הנה בא גבר שחצן ("אני יכול לירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים") גס רוח ומרושע ולמרות פשיטות הרגל, ההטרדות המיניות והסקנדלים הקשורים בשמו, הוא גורף את כל הקופה.  להמשיך לקרוא

על פשעים ועברות קלות

אחרי יומיים של כותרות על עוד הטרדה מינית במשטרה, ולאחר שבית המשפט הסיר את החיסיון מעל פרסום שמו, פתח מפקד יחידה מהוללת במשטרה את מהדורות החדשות. לא אינתיפאדת היחידים, לא המשבר בין רוסיה לתורכיה ואפילו לא ההפגנות ההמוניות שנערכו ברחבי הארץ נגד מתווה גז, אלא הטרדה מינית מלפני חמש שנים!

"הניצב החשוד בביצוע עבירות מין בקצינה הוא מפקד יחידה להב 433 רוני ריטמן – כך הותר היום (ראשון) לפרסום. ריטמן נחקר ביום רביעי האחרון במשך שבע שעות וחצי על ידי חוקרי יחידת "חשיפה" במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. זאת לאחר שקצינה בדרגת רב פקד התלוננה נגדו כי לפני חמש שנים הוא הטריד אותה מילולית בשני מקרים ובמקרה אחר ניסה לנשק אותה. עם סיום חקירתו, הוא שוחרר לביתו והוצא לחופשה בת שבוע." (אתר Walla)

להמשיך לקרוא

ועידת ישראל לשלום 2015 – בצל אינתיפאדת הסכינים

צריך להוריד את הכובע בפני עיתון הארץ שיזם והפיק זו השנה השנייה ועידה המוקדשת כולה לשלום ולדרכים להשגתו. הוועידה התכנסה ב-12.11.2015, בעיצומו של גל אלימות (אינתיפאדה שלישית…) שהתפרץ בחודש שעבר ושסופו אינו נראה לעין. אולי דווקא משום כך, כשהשלום נראה רחוק מאי-פעם והייאוש כבר לא כל-כך נוח, הגיע קהל רב ומילא את האולם הגדול עד אפס מקום. נעים היה להיפגש עם מכרים ואחרים שחושבים כמונו אבל בעיקר היה מעניין לשמוע דעות, פרשנויות, רעיונות וניתוחים מלומדים של המצב. להמשיך לקרוא

גזענות לא עוצרת באדום, גם לא בשחור

כשצפיתי אמש בהפגנה הסוערת של הצעירים האתיופים בכיכר רבין, הרגשתי שאני צופה באירוע מכונן בתולדות המחאה של המקופחים. ההפגנה האלימה והמתוקשרת הזו תיזכר גם כציון דרך בדרכה של הקהילה האתיופית שהתבגרה השבוע כשהפגינה תודעה קהילתית-מעמדית מול רשויות המדינה. הצעירים האתיופים שהפגינו בנתיבי איילון והתפרעו בכיכר רבין קראו בריש גלי: לא עוד! לא מוכנים לסבול גזענות; לא מוכנים לסבול אפליה בחלוקת המשאבים והדרה ממרכזי הכוח. אנחנו דורשים שוויון.  לא בטוח שההפגנה תצליח לחולל שינוי אצל הפוליטיקאים שהזיעו אמש כהוגן אבל אם הצעירים האלה לא יחוו שינוי, קרוב לוודאי שיחזרו לחסום את נתיבי איילון או את הכניסה לירושלים בהזדמנות הראשונה.

הפגנת האתיופים בכיכר רבין.   צילום: רויטרס
הפגנת האתיופים בכיכר רבין. צילום: רויטרס

להמשיך לקרוא

נשים דורשות שלום!

אולי הגיעה השעה שהנשים ירימו את קולן וידרשו מהמפלגות הוותיקות והחדשות לחשוף את התכניות שלהן לפתרון הסכסוך או לחילופין, יחשפו את אזלת ידן של המפלגות שאין להן תכנית כזו

29.12.14

אם נסעתם בימי שישי האחרונים בכבישים הבינעירוניים נתקלתם וודאי בחבורות של נשים לבושות חולצות טי לבנות עומדות בצמתים ונושאות שלטים גדולים בזכות השלום ונגד המלחמה. אם עצרתם לידן, קרוב לוודאי שקשרו למכונית שלכם סרט תכלכל או דחפו לידכם עלון המזמין אתכם (בעיקר אתכן) להצטרף אליהן תחת הסיסמה: "בוחרות בחיים – דורשות הסכם מדיני!" השלום, שלפני עשרות שנים נישא בפי כל פוליטיקאי כשאיפה האולטימטיבית של מדינת ישראל, איבד בשנים האחרונות את הרייטינג שלו והמעטים שמעיזים להזכיר אותו מתויגים מיד כשמאלנים, בוגדים או סתם תמהונים. כמו בעבר, גם הפעם הנשים הן אלה שמורדות ב"קונסנזוס" הביטחוני, זה שמקדש את הקיפאון המדיני ומוליך אותנו ממלחמה למלחמה.

ראש פינה
עושות שלום בראש פינה, דצמבר 2014

להמשיך לקרוא

תרגיל בדמיון מודרך: "האחר הוא אני"

25.8.2014

שר החינוך השיק בשנה האחרונה תכנית לימודים  מרנינה שכותרתה: האחר הוא אני. מהלך חינוכי מקיף המושתת על ערכים של כבוד ורגישות כלפי הזולת באשר הוא, מתוך הבנה ש"האחר" נמצא בכל אחד ואחד מאתנו. בבסיס המהלך עומד עקרון ההכלה, דהיינו – טיפוח של אמפתיה ורגישות כלפי האחר מתוך התחשבות בצרכיו, מצוקותיו, דעותיו, תרבותו ומנהגיו (חוזר המנכ"ל , 9.4.2012).  אלא שבינתיים שלטת בארץ תרבות הפוכה שמצטיינת בהתנשאות, גזענות ואפס סובלנות. עד שתלמידי כיתה ב' שלמדו השנה את הנושא, יגדלו וישנו מן הקצה אל הקצה את התרבות שאינה רואה את האחר ממטר, בואו ננסה לתרגל את הרעיון של שר החינוך בדמיון מודרך. בתרגיל מאתגר לאנשים שאינם פוחדים מחלום רע.

להמשיך לקרוא