תגובה על "אף התנחלות לא תישאר" מאת רמי לבני, 21.10

אף התנחלות לא תישאר

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות  בנימוקים רבים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות! אותו אתוס שאני זוכרת מימיי בבית הספר בשנות החמישים והשישים כשסיפרו לנו  שמדינת ישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו עשרות שנים, נכבשו שטחים במלחמת ששת הימים ונבנו מעל מאה התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. החזון הציוני מבית מדרשו של הרצל  מת מזמן.

אם לפני 25 שנים, כשפרס, ביילין, רבין ואחרים ניהלו משא ומתן לשלום, עוד אפשר היה לפנות את מעט ההתנחלויות שהיו אז, היום מדובר ב-127 ישובים ומאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. פשרה אפשרית היא אי-פינוי ההתנחלויות וקריאה למתנחלים לשוב הביתה – "ושבו בנים לגבולם" – בתוך תקופת מעבר של 5-7 שנים. כך פעלה צרפת וכשהנשיא דה-גול הכריז על סיום השלטון הצרפתי באלג'יריה, מרבית הצרפתים שחיו באלג'יריה שבו למדינת האם.

לבני כותב שהרעיון לא לפנות מתנחלים "מחבל באידאל הנורמליות הציוני שלפיו מדינה שואפת שלוט ב-100% מאזרחיה". אלא שהאידיאל המוזר הזה לא ממומש  בשום מקום. אף מדינה (להוציא אולי את צפון קוריאה) לא שולטת ב-100% מאזרחיה, גם לא מדינת ישראל היום. הפזורה הישראלית בעולם מונה מאות אלפי ישראלים שהמדינה לא "שולטת בהם". ביקור קצר בניו-יורק וברלין מוכיח שישראלים לא מעטים בוחרים לחיות במקום אחר, הרחק מידו של ממשלת ישראל.

כמו בכל הסכם מדיני שאינו הסכם כניעה, הגם ההסכם שייחתם בין ישראל לפלסטינים יהיה כרוך בפשרות כואבות בשני הצדדים. הפלסטינים יאלצו לוותר על זכות השיבה, על צבא חמוש ולהתיר למתנחלים שיבחרו בכך להישאר בבתיהם כאזרחי המדינה הפלסטינית. ישראל תאלץ כנראה לוותר על חלק מגושי ההתנחלויות ועל ירושלים המזרחית  (העיר העתיקה בניהול בינלאומי?).

כשערביי ישראל מהווים 20% מאזרחי המדינה, שום אסון לא יקרה אם 5% מאזרחי פלסטין יהיו יהודים ישראלים. ובכלל, אין להסכים לאזור יודנריין (נקי מיהודים) בשום מקום בעולם. ברור שהפתרון המוצע יחזיר את מרבית המתנחלים לגבולות ישראל והקומץ שיבחר להישאר, ילמד לחיות ב"גלות" קרובה או שישוב בשלב מאוחר יותר כשרצון לחיות בקהילה יהודית יגבר על קידוש ארץ ישראל השלמה. אי-פינוי בכוח ימנע גם עימות אלים דוגמת העימותים שהיו בעת פינוי גוש קטיף ועמונה, וייתר תשלום פיצויים מופרזים  למתפנים.

הסכמי שלום שנחתמו בשנים האחרונות  באירלנד, בקולומביה, בקוסובו ובמקומות אחרים מצביעים על כך ששני הצדדים ויתרו על הרבה קוים אדומים כדי לסיים את הסכסוך שגבה מהם מחיר דמים לאורך שנים. בתהליכי משא ומתן יש רב מקום לחשיבה יצירתית בצד השתתפות פעילה של מתווכים נחושים שלא מתייאשים.  אם כל צד מתחפר בעמדותיו המקוריות נידון התהליך לכישלון.

בשביל כבוד לא צריך לעבוד

עברו כמה ימים מהבחירות לנשיאות בארה"ב ועדיין קשה להבין איך נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. איך הוא גבר בבחירות המקדימות על כל מתחריו במפלגה הרפובליקאית שבכלל לא רצתה אותו, ואיך ניצח בשבוע שעבר למרות שלאורך מערכת הבחירות הוא חרף וגידף והשפיל לא רק את הילרי קלינטון אלא גם את השחורים, ההיספנים, המהגרים למיניהם, התקשורת, הפוליטיקאים ובעצם את כל מי שלא מסכים אתו. הנה בא גבר שחצן ("אני יכול לירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים") גס רוח ומרושע ולמרות פשיטות הרגל, ההטרדות המיניות והסקנדלים הקשורים בשמו, הוא גורף את כל הקופה.  להמשיך לקרוא

ללמוד מההיסטוריה: איך הסתיימו סכסוכים ממושכים

מי שלא לומד מההיסטוריה, נידון לחיות אותה שוב ושוב, בעיקר את הפרקים הלא יפים מתוכה. מלחמות בין מדינות וסכסוכים אלימים בתוך מדינות נמשכים לעתים עשרות שנים כשהם מלווים בסבל, באבדות רבות ובפגיעה אנושה בכלכלה וברווחת התושבים. לכל סכסוך יש מאפיינים משלו אבל כשבוחנים מדוע מלחמות מסוימות הסתיימו בהסכמי שלום בעוד סכסוכים ממושכים אחרים נראים חסרי פתרון אפשר להבחין בשלושה תנאים עיקריים להצלחה:

  • מנהיג כריזמטי אמיץ ושוחר שלום, נחוש לסיים את הסכסוך בהסכם מדיני
  • תיווך וליווי של תהליך המשא ומתן על ידי גורם חיצוני
  • ובשנים האחרונות: השתתפות נשים בתהליך השלום

1979 – הסכם השלום עם מצרים

כשמדברים היום על "אין פרטנר" צריך לזכור את התדמית של מצרים בציבור הישראלי לפני נובמבר 1979. מצרים הייתה האויב המושבע, הסטרא אחרא, ונתפסה כאיום העיקרי על בטחונה של מדינת ישראל. והנה ביום בהיר אחד בנובמבר 1979, נשיא מצרים הזמין את עצמו לביקור בישראל, נענה על ידי בגין והתקבל בתשואות בציבור הישראלי. מה שמראה שדעת הקהל מסוגלת ומוכנה להפוך את עורה כשמנהיגים בעלי חזון וביטחון עצמי מובילים אותה.

sadat-descends-2
סאדאת יורד מהמטוס בביקורו ההיסטורי בישראל, 1979

להסכם השלום עם מצרים חברו שני אנשים: הנשיא סאדאת, מנהיג פורץ דרך שיזם את הסכם השלום, ובגין, מנהיג כריזמטי שסחף אחריו את דעת הקהל ללא קושי. לאומץ לבו ולנחישות של סאדאת היה תפקיד ראשי בתהליך. בסופו של דבר הוא שילם בחייו אבל השלום עם מצרים יחגוג בקרוב ארבעים שנה תוך שהוא שורד חילופי שלטון לא פשוטים במצרים.  להמשיך לקרוא

הורים, אל תשלחו אותם למסע לאושוויץ

לפעמים אני תוהה מה גורם להורי התלמידים בבתי הספר התיכוניים להיפרד מ-5,000 ₪ לטובת המסע למחנות ההשמדה בפולין. ברור לי מה מושך את הנערות והנערים. לצד החוויה של השתתפות במצעד החיים במקום שבו נרצחו למעלה ממיליון בני אדם, מקום שהפך עם השנים לאתר תיירות, מציעים להם טיול קבוצתי מגבש לחו"ל. נכון שמדובר בפולין ולא באיי פוקט בתאילנד אבל גם מהעז הזה אפשר להוציא מתוק. לאחדים מהם זו היציאה הראשונה מהארץ ולאחרים יציאה ראשונה בלי ההורים ועם החבר'ה. נסיעה המלווה בהתרגשות – טיסה לחו"ל, ביקור בדיוטי פרי, שבוע חופשי מלימודים ובעיקר וגיבוש חברתי בגיל שבו בונה הצעיר את יכולותיו החברתיות.

שואה 2
צילום: יוסי זליגר

ברור גם מהי האג'נדה הלא מוצהרת של משרד החינוך ששתל את המסעות האלה בתכנית הלימודים. לא במקרה המשלחות התחילו באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת – כששרי החינוך ממפלגות הימין פועלים כדי לטעת אצל הנערות והנערים השקפת עולם ימנית-קורבנית:  "העולם כולו נגדנו". אז היינו קורבן של הנאצים ועכשיו אנחנו קורבן של העולם המוסלמי ושל אירופה האנטישמית. משום כך עלינו להיות חזקים כי "לעולם לא עוד" ומכאן קצרה הדרך אל "לנצח נחיה על חרבנו".  המניפולציה הרגשית הזאת עובדת היטב אצל צעירים בגיל שבו הם מתחילים לגבש השקפת עולם. את התוצאות אנחנו רואים אחרי שנה-שנתיים כשהם מתגייסים לצה"ל, מקבלים נשק ויורים בפלסטינאים חשודים שאינם מסכנים אותם כלל. או, שומעים ואומרים – צריך להרוג את כל הערבים… מבלי להבחין שבכך הם מצדיקים את הנאצים שאמרו "צריך להרוג את כל היהודים" והמשיכו בהגשמת הרעיון.  להמשיך לקרוא

ועידת ישראל לשלום 2015 – בצל אינתיפאדת הסכינים

צריך להוריד את הכובע בפני עיתון הארץ שיזם והפיק זו השנה השנייה ועידה המוקדשת כולה לשלום ולדרכים להשגתו. הוועידה התכנסה ב-12.11.2015, בעיצומו של גל אלימות (אינתיפאדה שלישית…) שהתפרץ בחודש שעבר ושסופו אינו נראה לעין. אולי דווקא משום כך, כשהשלום נראה רחוק מאי-פעם והייאוש כבר לא כל-כך נוח, הגיע קהל רב ומילא את האולם הגדול עד אפס מקום. נעים היה להיפגש עם מכרים ואחרים שחושבים כמונו אבל בעיקר היה מעניין לשמוע דעות, פרשנויות, רעיונות וניתוחים מלומדים של המצב. להמשיך לקרוא

יש תקווה: נשים צמות למען השלום

מה מביא נשים עסוקות מכל קצות הארץ לעזוב בקיץ הזה את המשפחה, העבודה והבית הממוזג, ולעלות לירושלים יום-יומיים בשבוע ? מה הביא את אדר הצעירה ממצפה רמון, את מרב הרופאה מחיפה, את אורלי וששת חברותיה ממיתר, את אסתר הפסיכולוגית מתל-אביב ואת נטע, בת ואחות שכולה המפליאה לנגן בחליל צד – לשבת בחום יוקד באוהל רעוע על מדרכה מול בית ראש הממשלה ולצום 25 שעות? ראיתי אוהל, סככה, שלטים גדולים, סרטים תכולים, נשים צעירות יותר ופחות בחולצות לבנות ועליהן הסיסמה: "דורשות הסכם מדיני", שישיות מים מינרליים, כובעים רחבי שוליים וספר אורחים.

צום איתן 31
צילום: יעל אדמי

להמשיך לקרוא

חרמות עליך, ישראל

לפעמים נדמה שהממשלות האירופאיות מתחננות ממש שישראל תיתן קצה חוט שיסייע להן להדוף את הקריאות לחרם.

הזירה הבינלאומית מספקת לנו בשבועיים האחרונים דוגמית לא טעימה ולא נעימה ממה שעלול להתרגש עלינו אם נמשיך לשבת בחיבוק ידיים ולקדש את הסטטוס קוו.

אז מה היה לנו? דרישת הפלסטינים להשעות את ישראל מארגון פיפ"א באשמת אפליה וגזענות, דרישה שכמעט עברה, החסירה פעימה אצל רבבות אוהדי כדורגל בארץ. בהמשך שמענו את התבטאותו האומללה של מנכ"ל Orange  כי היה רוצה לסיים את קשרי החברה עם מפעילת הסלולר הישראלית פרטנר. בין לבין התפרסמה קריאה של יותר מ–40 אמנים ויוצרי קולנוע בריטים, ובראשם הבמאים קן לואץ' ומייק לי, לשורה של בתי קולנוע בלונדון לבטל הקרנות של סרטים כחלק מפסטיבל הקולנוע הישראלי המתקיים שם מדי שנה.  עוד שמענו על הצטרפותה של אגודת הסטודנטים הארצית בבריטניה לארגון BDS, ועל כך שהנציבות האירופית עומדת לפרסם הנחיות לסימון מוצרים שיוצרו בהתנחלויות. וידיעה אחרונה מהבוקר: משלחת של בבית הדין  הבינלאומי בהאג תגיע החודש לישראל לבדיקה  מקדמית של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

להמשיך לקרוא