הבתים הנטושים של הבלקן

כשהגעתי בסתיו לבלקן ההררי מארצנו הקדושה והיבשה, לא יכולתי שלא להתקנא בשפע המים, ביערות הצבועים בצבעי שלכת מרהיבים, באגמים הקטנים והגדולים, בנהרות ובפלגי המים ש"נופלים" סתם כך מההרים. מאידך, בענייני צפיפות ומחירי נדל"ן אנחנו גוברים עליהם בקלות. בלב הנוף היפה הזה פזורים לא מעט בתים נטושים. חלקם נראים כאילו נסגרו ונעזבו רק לפני חודש והם מצפים עדיין לשובם של הדיירים. רובם ראו חורפים רבים של בדידות והעזובה שלהם נראית למרחוק. מראות דומים ראיתי רק ביפן שגם היא, כמו ארצות הבלקן, סובלת מהצטמקות האוכלוסייה.

מתברר שהאוכלוסייה במדינות הקטנות שקמו על חורבות יגוסלביה, מצטמקת. בוסניה שאיבדה מאות אלפי הרוגים במלחמה רואה מאז עזיבה מתמשכת של סרבים לסרביה ולארצות אחרות באירופה. ישובים שהיו מאוכלסים על ידי סרבים נשארו מיותמים וישובים אחרים, כולל הבירה סרייבו, סבלו אבדות רבות. ממפקד האוכלוסין ב-1991 עד סוף 2017 הצטמקה אוכלוסיית בוסניה ב-10% והיא ממשיכה לאבד אלפים רבים כל שנה. בוסניה צופה עתיד עגום כאשר יותר ויותר תושבים עוזבים בעקבות המלחמה הקשה, המתח האתני והבין- דתי והמצב הכלכלי המידרדר. כך גם סרביה, מונטנגרו, מקדוניה ואפילו דרום בולגריה.

לדברי הדמוגרפים המלחמה בשנות התשעים הובילה להגירה שלילית והילודה הנמוכה  אינה מצליחה לאזן את החסרים. דווקא הפליטים המציפים את אירופה בשנים האחרונות יכלו לבלום את הידלדלות האוכלוסייה כפי שהם עושים בארצות מערב אירופה אלא שהמתיחות הפוליטית, המצב הכלכלי הירוד והאבטלה הגבוהה בבלקן מבריחים אותם למקומות משגשגים יותר.

FullSizeRender-e1475947839886

אוכלוסיית מונטנגרו היפהפיה מונה פחות מ-700,00 תושבים. במקדוניה, שמהשבוע שעבר, בעקבות סכסוך על סמלים, נקראת הרפובליקה של צפון מקדוניה מתגוררים 2 מיליון תושבים,  בבוסניה 3.8, באלבניה – 3 ובקוסובו – 1.8מיליון.

דוגמה עצובה להתרוקנות הכפרים ראינו בכפר בצ'רנה גורה (ההר השחור, שמה של מונטנגרו בשפה הסרבית שהיא שפתם של מרבית תושבי המדינות האלה) "הקטנה" בתוך הפארק הלאומי דורמיטור שבמונטנגרו. מילן, איש לא צעיר וחברו של ליאור המדריך שלנו, שמח לארח אותנו בביתו הצנוע וניגן לכבודנו מוזיקה בלקנית מסורתית בחליל דו-קני. מילן  הוא אחד התושבים היחידים שנותרו בכפר ההררי הזה לאחר שהצעירים ירדו כולם לעיר או היגרו למדינות אחרות. מסביבו בתים ריקים, כמה עיזים משוטטות והרגשה של סוף מתקרב.

42-28599751-1680x1050

אין ספק שארצות הבלקן מספקות דוגמה למנטליות שגורמת למדינות גדולות להתפרק לטלאים של מדינות זעירות. בחלק המערבי של חצי האי הבלקני, השטח שהיה בעבר בשליטת המדינות הסוציאליסטיות והטוטליטריות של יוגוסלביה ואלבניה פוצל בהדרגה, מאז תחילת שנות התשעים לשמונה מדינות לאום עצמאיות. מספר אזרחי המדינות האלה שעזבו למקומות מבטיחים יותר נאמד ב-4.5 מיליון, כ-10% מהאוכלוסייה הנוכחית. יחד עם שיעור פריון נמוך (1.3 ילדים לאישה) ואופק כלכלי לא מעודד, קיימת סכנה להתרוקנות הדרגתית של ארצות אלה.

הדמוגרפיה מדאיגה מאוד את הפוליטיקאים הבלקנים. ככל שהאוכלוסייה יורדת, נשאלת השאלה מה ההצדקה לקיומה הנפרד של כל אחת מהמדינות שתושביהן מדברים פחות או יותר באותה שפה. התופעה הזו הזכירה לי את התכנית לאיחוד רשויות מקומיות בישראל, תכנית שנגנזה בעקבות התנגדות נמרצת של הפקידות הבכירה בשלטון המקומי שחששה מהתייעלות ומפיטורים.

 לריבוי המדינות יש כמובן מחיר כלכלי גבוה. סוגי מטבע שונים, חומות מכס, שיטות מיסוי שונות, ריבוי מוסדות יקרים ואי-שיתוף פעולה בנושאים אזוריים מטרידים. כל ארצות הבלקן ויגוסלביה לשעבר ביקשו להצטרף לאיחוד האירופי אולם בשלב זה התקבלו רק בולגריה וקרואטיה כחברות מלאות ואכן, במדינות אלה ניכר שיפור כלכלי. אין ספק שהצטרפות כל הבלקניות לאיחוד האירופי עשויה לשנות את המגמה הדמוגרפית-כלכלית ולהחזיר אלפי מהגרים למולדתם בבוסניה, בקוסובו, בסרביה ובמדינות האחרות.

האם גאווה לאומית שווה את זה? האם הדגל, ההמנון והשם (אלכסנדר מוקדון שייך ליוון או למוקדוניה?) שקולים כנגד הידלדלות האוכלוסייה ומראה הבתים הנטושים? לא בטוח שאנחנו הישראלים רשאים לייעץ בסוגיה המורכבת והכואבת גם שם וגם אצלנו כאן.

serbia-depopulation-ghost-villages-abandoned
כפר נטוש בסרביה
במסגרת מסע מוזיקלי חוצה בלקן של החברה הגאוגרפית בהדרכת ליאור בר, יסכה הדני ואודי רז

תגובה על "אף התנחלות לא תישאר" מאת רמי לבני, 21.10

אף התנחלות לא תישאר

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות  בנימוקים רבים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות! אותו אתוס שאני זוכרת מימיי בבית הספר בשנות החמישים והשישים כשסיפרו לנו  שמדינת ישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו עשרות שנים, נכבשו שטחים במלחמת ששת הימים ונבנו מעל מאה התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. החזון הציוני מבית מדרשו של הרצל  מת מזמן.

אם לפני 25 שנים, כשפרס, ביילין, רבין ואחרים ניהלו משא ומתן לשלום, עוד אפשר היה לפנות את מעט ההתנחלויות שהיו אז, היום מדובר ב-127 ישובים ומאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. פשרה אפשרית היא אי-פינוי ההתנחלויות וקריאה למתנחלים לשוב הביתה – "ושבו בנים לגבולם" – בתוך תקופת מעבר של 5-7 שנים. כך פעלה צרפת וכשהנשיא דה-גול הכריז על סיום השלטון הצרפתי באלג'יריה, מרבית הצרפתים שחיו באלג'יריה שבו תוך כמה שנים למדינת האם.

להמשיך לקרוא

בשביל כבוד לא צריך לעבוד

עברו כמה ימים מהבחירות לנשיאות בארה"ב ועדיין קשה להבין איך נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. איך הוא גבר בבחירות המקדימות על כל מתחריו במפלגה הרפובליקאית שבכלל לא רצתה אותו, ואיך ניצח בשבוע שעבר למרות שלאורך מערכת הבחירות הוא חרף וגידף והשפיל לא רק את הילרי קלינטון אלא גם את השחורים, ההיספנים, המהגרים למיניהם, התקשורת, הפוליטיקאים ובעצם את כל מי שלא מסכים אתו. הנה בא גבר שחצן ("אני יכול לירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים") גס רוח ומרושע ולמרות פשיטות הרגל, ההטרדות המיניות והסקנדלים הקשורים בשמו, הוא גורף את כל הקופה.  להמשיך לקרוא

ללמוד מההיסטוריה: איך הסתיימו סכסוכים ממושכים

מי שלא לומד מההיסטוריה, נידון לחיות אותה שוב ושוב, בעיקר את הפרקים הפחות יפים מתוכה. מלחמות בין מדינות וסכסוכים אלימים בין קבוצות שונות בתוך מדינות נמשכים לעתים עשרות שנים כשהם מלווים בסבל, באבדות רבות ובפגיעה אנושה בכלכלה וברווחת התושבים. לכל סכסוך מאפיינים משלו אבל כשבוחנים מדוע מלחמות מסוימות הסתיימו בהסכמי שלום בעוד סכסוכים ממושכים אחרים נראים חסרי פתרון אפשר להבחין בשלושה תנאים עיקריים להצלחה:

  • מנהיג כריזמטי אמיץ ושוחר שלום, נחוש לסיים את הסכסוך בהסכם מדיני
  • תיווך וליווי של תהליך המשא ומתן על ידי גורם חיצוני
  • ובשנים האחרונות: השתתפות נשים בתהליך השלום

1979 – הסכם השלום עם מצרים

כשמדברים היום על "אין פרטנר" צריך לזכור את התדמית של מצרים בציבור הישראלי לפני נובמבר 1979. מצרים הייתה האויב המושבע, הסטרא אחרא, ונתפסה כאיום העיקרי על בטחונה של מדינת ישראל. והנה ביום בהיר אחד בנובמבר 1979, נשיא מצרים הזמין את עצמו לביקור בישראל, נענה על ידי בגין והתקבל בתשואות בציבור הישראלי. מה שמראה שדעת הקהל מסוגלת ומוכנה להפוך את עורה כשמנהיגים בעלי חזון וביטחון עצמי מובילים אותה.

sadat-descends-2
סאדאת יורד מהמטוס בביקורו ההיסטורי בישראל, 1979

להסכם השלום עם מצרים חברו שני אנשים: הנשיא סאדאת, מנהיג פורץ דרך שיזם את הסכם השלום, ובגין, מנהיג כריזמטי שסחף אחריו את דעת הקהל ללא קושי. לאומץ לבו ולנחישות של סאדאת היה תפקיד ראשי בתהליך. בסופו של דבר הוא שילם בחייו אבל השלום עם מצרים יחגוג בקרוב ארבעים שנה תוך שהוא שורד חילופי שלטון לא פשוטים במצרים.  להמשיך לקרוא

הורים, אל תשלחו אותם למסע לאושוויץ

לפעמים אני תוהה מה גורם להורי התלמידים בבתי הספר התיכוניים להיפרד מ-5,000 ₪ לטובת המסע למחנות ההשמדה בפולין. ברור לי מה מושך את הנערות והנערים. לצד החוויה של השתתפות במצעד החיים במקום שבו נרצחו למעלה ממיליון בני אדם, מקום שהפך עם השנים לאתר תיירות, מציעים להם טיול קבוצתי מגבש לחו"ל. נכון שמדובר בפולין ולא באיי פוקט בתאילנד אבל גם מהעז הזה אפשר להוציא מתוק. לאחדים מהם זו היציאה הראשונה מהארץ ולאחרים יציאה ראשונה בלי ההורים ועם החבר'ה. נסיעה המלווה בהתרגשות – טיסה לחו"ל, ביקור בדיוטי פרי, שבוע חופשי מלימודים ובעיקר וגיבוש חברתי בגיל שבו בונה הצעיר את יכולותיו החברתיות.

שואה 2
צילום: יוסי זליגר

ברור גם מהי האג'נדה הלא מוצהרת של משרד החינוך ששתל את המסעות האלה בתכנית הלימודים. לא במקרה המשלחות התחילו באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת – כששרי החינוך ממפלגות הימין פועלים כדי לטעת אצל הנערות והנערים השקפת עולם ימנית-קורבנית:  "העולם כולו נגדנו". אז היינו קורבן של הנאצים ועכשיו אנחנו קורבן של העולם המוסלמי ושל אירופה האנטישמית. משום כך עלינו להיות חזקים כי "לעולם לא עוד" ומכאן קצרה הדרך אל "לנצח נחיה על חרבנו".  המניפולציה הרגשית הזאת עובדת היטב אצל צעירים בגיל שבו הם מתחילים לגבש השקפת עולם. את התוצאות אנחנו רואים אחרי שנה-שנתיים כשהם מתגייסים לצה"ל, מקבלים נשק ויורים בפלסטינאים חשודים שאינם מסכנים אותם כלל. או, שומעים ואומרים – צריך להרוג את כל הערבים… מבלי להבחין שבכך הם מצדיקים את הנאצים שאמרו "צריך להרוג את כל היהודים" והמשיכו בהגשמת הרעיון.  להמשיך לקרוא

ועידת ישראל לשלום 2015 – בצל אינתיפאדת הסכינים

צריך להוריד את הכובע בפני עיתון הארץ שיזם והפיק זו השנה השנייה ועידה המוקדשת כולה לשלום ולדרכים להשגתו. הוועידה התכנסה ב-12.11.2015, בעיצומו של גל אלימות (אינתיפאדה שלישית…) שהתפרץ בחודש שעבר ושסופו אינו נראה לעין. אולי דווקא משום כך, כשהשלום נראה רחוק מאי-פעם והייאוש כבר לא כל-כך נוח, הגיע קהל רב ומילא את האולם הגדול עד אפס מקום. נעים היה להיפגש עם מכרים ואחרים שחושבים כמונו אבל בעיקר היה מעניין לשמוע דעות, פרשנויות, רעיונות וניתוחים מלומדים של המצב. להמשיך לקרוא

יש תקווה: נשים צמות למען השלום

מה מביא נשים עסוקות מכל קצות הארץ לעזוב בקיץ הזה את המשפחה, העבודה והבית הממוזג, ולעלות לירושלים יום-יומיים בשבוע ? מה הביא את אדר הצעירה ממצפה רמון, את מרב הרופאה מחיפה, את אורלי וששת חברותיה ממיתר, את אסתר הפסיכולוגית מתל-אביב ואת נטע, בת ואחות שכולה המפליאה לנגן בחליל צד – לשבת בחום יוקד באוהל רעוע על מדרכה מול בית ראש הממשלה ולצום 25 שעות? ראיתי אוהל, סככה, שלטים גדולים, סרטים תכולים, נשים צעירות יותר ופחות בחולצות לבנות ועליהן הסיסמה: "דורשות הסכם מדיני", שישיות מים מינרליים, כובעים רחבי שוליים וספר אורחים.

צום איתן 31
צילום: יעל אדמי

להמשיך לקרוא