איך שוב ניצלנו מלחץ בינלאומי

במערכת הבחירות שמגיעה השבוע לסיומה מתעלמות המפלגות המתמודדות מהמלחמה שהייתה פה בקיץ האחרון. כאילו לא נורו עלינו טילים במשך שבועות ארוכים, כאילו לא נפלו משני הצדדים יותר מדי קורבנות שווא. בתום מלחמת צוק איתן, נדמה היה שהזעם הציבורי בארץ והאיבה לישראל בחו"ל ישפיעו על מקבלי ההחלטות להתניע, או לפחות להיגרר, למהלך מדיני. מדינות אירופה כבר התחילו ללחוץ על ישראל להגיע להסכמים ולהקל את המצור על רצועת עזה.

התמונות הקשות מעזה השפיעו על דעת הקהל במדינות רבות. הפגינו עשרות אלפים בלונדון, פריז, ברלין, אמסטרדם, איסטנבול, סידני, קייפטאון וערים נוספות במחאה נגד פעולות צה"ל ברצועת עזה ובקריאה להפסקת אש ארוכת טווח בלחימה בין צה"ל וחמאס. המפגינים בפריס קראו להפסקת "התוקפנות הישראלית" ולהסרת "המצור הבלתי-חוקי מהרצועה". "לה מונד" הצרפתי דיווח כי המפגינים בבירה ובערים נוספות בצרפת, קראו: "ישראל רוצחת, הנשיא (פרנסואה הולנד) משתף פעולה". הם נשאו דגלים פלסטיניים ושלטים עליהם נכתב בין היתר: "הפסיקו את הטבח בעזה". להמשיך לקרוא

חידה: מה בין הגרעין האיראני לסכסוך עם הפלסטינאים?

במחזוריות מדאיגה חוזר הגרעין האיראני לככב בראש מהדורות החדשות ובמועצות החכמים המתכנסות כל ערב שבת בשלושת ערוצי הטלוויזיה.  הפעם העילה היא ההסכם ההולך ומתגבש בשיחות ז'נבה בין המעצמות לבין איראן. שר החוץ האמריקאי שהוזעק לז'נבה לא הצליח לחמוק מנתניהו שנזף בו בנתב"ג על כוונת ארצו להפשיר את היחסים עם איראן ולהגיע אתה להסכם על הגבלות בפיתוח היכולת הגרעינית בתמורה להקלה בסנקציות.

לא איש כנתניהו ייתן לנושא הזה לגווע ולנשיא האיראני המתון יחסית להתכחש לאיומי קודמו. להמשיך לקרוא

כל בלוגר שמכבד את עצמו צריך להביע את דעתו על הסוגיה האיראנית

7.9.2012

מזה חודשים רבים אנחנו חיים בחרדה הן מפני הגרעין האיראני  והן מפני התוצאות הצפויות של התקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן. נוכח חרדה זו  אין  לציבור  את הכוח  הדרוש כדי לצאת נגד הגזרות הכלכליות הנחתות עליו בקצב הולך וגובר – עליית המע"מ, עליית מחירי הדלק והמזון, קיצוץ בקצבאות הילדים, עצירת פרויקטים תחבורתיים, עלייה הצפויה במחירי המכוניות הקטנות ועוד ועוד. אין פלא שהמחאה החברתית נמוגה הקיץ בד בבד עם התבססות הסוגיה האיראנית בקדמת הבמה.

 ביבי, ברק וכלי התקשורת המשדרים אותם, טורחים לתחזק את החרדה הזו באין ספור תדרוכים ונאומים הרומזים שטייסינו המצוינים  יוצאים או-טו-טו בדרך לבושהר ולעוד תריסר מתקנים גרעיניים הפזורים מעל ובעיקר מתחת לקרקע.

גם אם איראן אכן מתקדמת בדרכה ליצור פצצה גרעינית, לא ברור איזו תועלת, מלבד טפיחה עצמית על השכם, תצמח לנו מהפצצת הכורים האיראנים? להערכת כל המומחים, ויש רבים כאלה, הפצצה ישראלית עשויה לעכב את האיראנים בשנתיים-שלוש, ומה אז?

מאידך, לדעת אותם פרשנים ואפילו לדברי שר הביטחון שחוזה 500 הרוגים, התוצאה הוודאית של תקיפה כזו תהיה מהלומת נגד אירנית שתתבטא בהפגזה של מרכזי האוכלוסייה בישראל  בטילים ארוכי טווח במשך חודשים ושנים והידרדרות מעמדה הרעוע כבר של ישראל בעולם.  ולא פחות חשוב – תקיפה כזו תאחד את העם האיראני סביב מנהיגיו הנוכחיים ותהרוס את הסיכוי להחלפת המשטר.

כל זה ידוע כנראה גם לביבי ולברק, אז מדוע הם מובילים אותנו להרפתקה מסוכנת כל כך ? האם הם גמרו אומר ללכת בדרכו של בר-כוכבא?

אין לי מושג אבל אנסה לקושש כמה תשובות עד לפוסט הבא. בינתיים אני מציעה לקרוא את מאמרו של צבי סבר מלכודת איראנית שהתפרסם הבוקר ב"הארץ".