סתיו 2012, צפון מערב אמריקה: הסינים באים, הסינים באים

 כתבה שנייה בסדרה

 בשבת, 22 בספטמבר, היום המציין את סוף הקיץ, חגגה הקהילה הסינית של סן- פרנסיסקו את פסטיבל ירח הסתיו ו- Chinatown צהלה ושמחה.  אלפי סינים לצד מאות תיירים סקרנים גדשו את רחובות השכונה הגדולה והוותיקה הזו שהוקמה לפני כ-160 שנה ונחשבת לקהילה הסינית הגדולה והמשפיעה ביותר בצפון אמריקה. לכבוד הפסטיבל נסגרו הרחובות לתנועת כלי רכב ועל בימת הבידור הופיעו רקדנים, להקות זמר, בדרנים וילדי פלא מכל הסוגים, לא לפני שפרנסי הקהילה ברכו בסינית את צאן מרעיתם והתגאו, ללא תרגום, בהישגי הקהילה. מה שלא הצלחתי לפענח היו התורים הארוכים של סינים קשישים, לא עשירים (זאת אפשר היה להסיק ממראה הבגדים שלבשו ומשפת הגוף שלהם שהייתה שונה לחלוטין מזו של הקהל החוגג) שהשתרכו לאורך המדרכות הצרות בואכה דוכנים מסתוריים שנראו דומים לשאר הדוכנים ברחובות. כל ניסיונותיי לברר את הסוד עלו בתוהו. איש מהם, גם אלה שדיברו  אנגלית, לא היה מוכן להסביר לשם מה הם ממתינים בסבלנות כזו. טוב לדעת שיש בעולמנו מנהגים תרבותיים שאינם ממהרים לעלות לרשתות החברתיות.

פסטיבל ירח הסתיו ברובע הסיני של סן-פרנסיסקו

רוב הסינים האלה נולדו בארצות הברית. מצד אחד הם אמריקאים גאים ומצד שני הם מקפידים לשמור על אורחות חייהם, על המאכלים הסיניים, על שפתם ועל תרבותם. שלטי החנויות והמשרדים ב-Chinatown כתובים סינית ורק פה ושם מופיע תרגום לאנגלית. גם המקסיקנים שפגשנו בשוק הפשפשים הענק בעמק נאפה דבקים זה בזה וממשיכים לדבר ספרדית. רבים מהם הגיעו לקליפורניה בשנים האחרונות בדרך לא חוקית ובקושי מבינים אנגלית. למרות זאת, הם מפעילים את השוק הענק (דוכנים המשתרעים על פני שבעים דונם) בסדר מופתי, עם מגרש חניה מסודר, סדרנים בכל פינה וביתן משטרה קטן המאויש על ידי שוטרים מהקהילה. אפשר לקנות כאן הכול ובזול – מזון, כולל תבלינים וירקות מוזרים, בגדים, כובעים, נעליים, מכשירי רדיו גנובים ממכוניות, רהיטים, כלי עבודה, תספורת ואפילו טווינה – מסאז' סיני יבש בעשרה דולר ששווה כל פרוטה. אלא שההיספנים עניים יותר ומשכילים פחות מהסינים והשפעתם על הפוליטיקה של קליפורניה מועטה יחסית.

מסאז' סיני יבש בדרך לטעימות יין בעמק נאפה

לא אלה ולא אלה מוכנים לדבר על נטיותיהם הפוליטיות ועל הצבעתם הצפויה בבחירות לנשיאות. ההיספנים, גם אלה שזכו באזרחות אמריקאית,  טרודים בהישרדות, והסינים שדובבתי, חלקם התייאשו מהפוליטיקה המושחתת לדבריהם וחלקם מעדיפים לא להתבטא בנושאים פוליטיים מחשש פן יאונה רע לקרוביהם בסין.

ברקלי

אהרון, הצעיר השחור שנשלח לתקן את המקרר בחדר המלון שלנו בברקלי, הוא פליט מארתריאה. מוכר, לא?  לפני שש שנים הגיע בדרכים עקלקלות לארה"ב וכעבור שנה זכה במעמד של פליט. החיוך הגדול על פניו והאנגלית המשובחת בפיו מעידים עליו שהצליח בגדול, בעיקר כשמשווים את מצבו לזה של בני עמו שהגיעו לישראל. מותר לו לעבוד ומותר להעסיק אותו. הדאגה היחידה שמעיבה על אושרו היא מחלת אמו שנשארה באריתריאה. השיחה עמו נסבה על תרופות חדשות לטיפול בסכרת שהוא מתכנן לשלוח לאם החולה.

מכל חמישים המדינות של ארה"ב, קליפורניה קלטה מרצון או מאונס את מספר המהגרים הגדול ביותר. למעלה מרבע (10 מיליון איש) מאוכלוסיית קליפורניה הם מהגרים, רובם היספנים שבאו ממקסיקו או דרכה. כ- 2.6 מיליון מהם מוגדרים מהגרים לא חוקיים. אבל הבולטים ביותר במרחב הציבורי הם דווקא הסינים שרבים מהם הצליחו להגיע לעמדות בכירות בחיי המסחר והמדע. רחובות סן-פרנסיסקו מוצפים סינים – הן מקומיים והן תיירים המגיעים באלפיהם מסין לראות בעיניהם את הארץ שנחשבה לשטן הגדול עד לפני עשור או שניים. גם הקמפוס היפה של אוניברסיטת ברקלי הממוקם לרגלי הגבעות בצד המזרחי של המפרץ (The Bay)  הומה סינים. דובר האוניברסיטה אישר בפני ש-44% מהסטודנטים הם מלוכסני עיניים. אל יקל הדבר בעיניכם. לא קל להתקבל למוסד האקדמי המפואר הזה או לשלם את שכר הלימוד הגבוה שהוא דורש, מה שמלמד על מעמדה הכלכלי האיתן של הקהילה הסינית בקליפורניה.

בכניסה לקמפוס התעכבתי ליד דוכני הסברה והחתמה, כמו אלה שאפשר לפגוש גם  בהר-הצופים וברמת אביב. אבל כאן בברקלי, מרבית הדוכנים מאוישים על ידי סטודנטים זרים המפרסמים  אגודות הסטודנטים מארצות שונות. לצד הדוכן להגברת המודעות לסרטן השד, פגשתי דוכנים של אגודות הסטודנטים הפיליפינים, ההודים, הקוריאנים, הויאטנמים, המזרח אסייתים (באופן כללי) והאפריקאים. לא פסחתי על הדוכן של הסטודנטים הפלסטינאים שלא ששו לדבר אתי והתנחמתי אצל  חבורה של סטודנטים יהודים ופלשתינאים, חברי אגודת עץ-הזית שמנסה לעורר דיאלוג בין ישראלים לפלסטינאים ושחבריה חזרו לא מכבר מסיור באזורנו.

עשרות הדוכנים בכניסה לקמפוס של אוניברסיטת ברקלי מעידים אף הם על אמריקה – ארץ שבה שהחופש בכלל וחופש הביטוי בפרט הם ערך עליון, הכולל בין היתר את החופש להכפיש את הזולת (אין כמעט תביעות על לשון הרע) החופש להחזיק כלי נשק, החופש למות ממחלה (לחסרי ביטוח בריאות) והחופש לישון על ספסל ברחוב כשהבנק מנכס לעצמו את הבית הממושכן.

9.10.2012

עניי עירך קודמים

יוני 2012
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך:
עמי ונכרי – עמי קודם.
עני ועשיר – עני קודם.
ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין.
עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין.
 
                               (בבא מציעא)  

מילים רבות נכתבו על גילויי הגזענות והסתה נגד מהגרי העבודה מאפריקה. קול קורא בנושא זה אף פורסם בסוף השבוע על ידי קבוצה מכובדת של פרופסורים וחתני פרס ישראל, בדרישה שהממשלה תתיר העסקה זמנית של זרים ותנקוט סוף סוף במדיניות הגירה כוללת. ישראל עומדת היום בפני בעיה הומנית ודמוגרפית שמדינות דרום אירופה ומערבה מתמודדות אתה שנים – תושבי היבשת השחורה הענייה, השסועה ולמודת המלחמות  נמלטים ממנה במטרה לשפר את עתידם.  בשנתיים האחרונות גילו הנמלטים מארצות מזרח אפריקה את ישראל כיעד אטרקטיבי שקל יחסית לחדור אליו.

חשוב להבהיר שהשתלחות של שרים וחברי כנסת נגד מסתננים מאפריקה, כמו זו שהייתה לפני כחודש בהפגנה בשכונת התקווה, היא חמורה ומסוכנת. אך אין זה פלא; מי מסית נגד שכנינו הפלשתינאים ואינו עוצר את חמומי המוח הפוגעים בהם, בל יתפלא כאשר האלימות המילולית והלא-מילולית זולגת מיהודה ושומרון לעבר המסתננים מאפריקה. לא צריך להיות היסטוריון כדי להיזכר במקרים דומים מהתקופות האפלות ביותר באירופה. החליפו "סודנים ואריתראים" ב"יהודים" ותקבלו התבטאויות זהות באירופה במחצית הראשונה של המאה שעברה, ותוצאות ידועות.

האמת היא שהאפריקאים המגיעים אלינו, ולא משנה אם נקרא להם מסתננים, פליטים או מהגרי עבודה, בורחים מארצות שבהן האלימות והעוני אינם מותירים סיכוי גבוה לחיים טובים או אפילו לחיים בכלל. אנשים מוכי גורל אלה אינם פושעים ואם אחדים מהם נדחפים למעשי פשע מתוך ייאוש, הם אינם שונים מעבריינים תוצרת כחול-לבן.

אחרי שהבהרנו את הרקע התודעתי נשאלת השאלה: האם מדינת ישראל הקטנה והצפופה יכולה לקלוט מאות אלפים, אם לא מיליוני אפריקאים הנסים על נפשם? ואם התשובה שלילית, כיצד אפשר לעצור את השיטפון הזה?

ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם עם ריבוי טבעי גבוה שאין לו אח ורע בארצות המפותחות, אם נוריד משטח המדינה את הנגב המדברי שאפילו  המסתננים אינם ששים להתיישב בו,  נגיע לצפיפות גבוהה עוד יותר. תוספת של כמה מיליוני מהגרים תהפוך את הארץ הקטנה הזו לסיר רותח, מבלי להזכיר בעיות חברתיות וכלכליות שיוחרפו עם קליטת מספר גדול מאוד של מהגרים חסרי כול (לתשומת לב מארגני מחאת הקיץ).  לאלה הטוענים שהמדינה פותחת את שעריה רק ליהודים כדאי להזכיר כי בעשרים ושתיים השנים האחרונות נקלטו בארץ כמיליון וחצי עולים מברה"מ לשעבר ומאתיופיה – כשליש מהם לא יהודים.

המסתננים מאפריקה באים אלינו במטרה לעבוד, להתבסס כלכלית ולהשתקע. רובם נקלטים בעבודות זמניות בחקלאות, בבניין, בבתי מלון ומסעדות, בשמירה ועיסוקים אחרים בעלי שכר נמוך. הם דוחקים ממשרות אלה ישראלים חסרי השכלה וגורמים לירידת שכרם של אלה שעדיין עוסקים בעבודות אלה ובדומות להן. בכך הם מעמיקים את פערי השכר ואת אי-השוויון הגבוה בלאו הכי. מדוח העוני שפורסם בשנה שעברה מתברר כי עלה חלקם של העובדים בקרב המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני. כלומר, עניים שכניסתם לשוק העבודה לא הוציאה אותם ממעגל העוני. כך הופכים העניים לעניים יותר והעשירים שיוצאים נשכרים מירידת עלות העבודה, נעשים עשירים יותר.  זאת ועוד, עניי ישראל סובלים לא רק מתחרות בשוק העבודה אלא גם מריכוז לא הוגן של המסתננים בשכונתם וכתוצאה מכך בירידת איכות החיים בישובים ובשכונות שגם קודם לכן סבלו מהזנחה. עד לא מכבר הובילו אוטובוסים את המסתננים שעברו את הגבול היישר לשכונת התקווה, לאזור התחנה המרכזית בתל-אביב ולאילת. לא לכפר שמריהו ולרמת אביב ג'.

המסתננים שהשיגו עבודה בארץ מתקשרים לקרוביהם ולמכריהם בארצות המוצא, מספרים להם על הצלחתם ומעודדים אותם לצאת לדרך. על פי הערכות שונות נמצאים במצרים למעלה ממיליון מהגרים בדרכם לישראל ולמדינות אירופה.

הדרך היחידה לעצור את שטף ההגירה הלא חוקית היא להפוך את ישראל למקום לא אטרקטיבי עבורם. זרם המסתננים ייפסק רק אם אלה שכבר הגיעו ידווחו לחבריהם ולקרוביהם באפריקה שאין להם מה לחפש אצלנו. שמהגרים לא חוקיים מוחזרים לאפריקה או נכלאים מיד עם חציית הגבול. הגדר בגבול המצרי שנבנית באיחור רב עשויה אומנם לעצור חלק מהמסתננים אבל ניסיונן של מדינות אירופה מראה שאם תהיה להם תעסוקה ימצאו האנשים הנואשים האלה דרכים להסתנן: אם לא דרך מצרים, אז דרך ירדן, ואם לא מירדן, אולי בסירות מהים (כמו הספינות הרעועות שמנסות להגיע לחופי ספרד ואיטליה).

אגב, אם אכן קיים מחסור בעובדים בחקלאות, בבניין ובשרותי הארחה, ענפים שמחפשי עבודה ישראלים אינם ממהרים לעבוד בהם, מדוע לא לאפשר כניסה של עובדים פלשתינאים? אלה יחזרו בערב לביתם ביהודה, שומרון ועזה, יזרימו כסף נחוץ לכלכלה הפלשתינאית ויורידו את שיעור האבטלה הגבוה כל כך בקרב שכנינו ממזרח ומדרום. כך גם ניצור פתח לדו-קיום נורמלי יותר עם הפלשתינאים.

כפי שמצינו במשנה: עניי עירך קודמים ואחריהם, עניי שכנינך.