מחוץ לקואליציה ובכל זאת זוכים בתקציבים שמנים

יולי 2013

מה גורם לפוליטיקאים מכל גווני הקשת להמשיך להמטיר על המגזר החרדי הקצבות ותמיכות שקבוצות אוכלוסייה אחרות יכולות רק לחלום עליהם? איך הפכו יאיר לפיד – תקוות החילוניים והרב פירון, תקוות מערכת החינוך, לשבויים בידי המפלגות הדתיות, ממש כמו נתניהו וגדעון סער לפניהם?

מיד כשהתיישב על כיסא המיניסטר שכח יאיר לפיד את מסע 'השוויון בנטל' שהעניק למפלגתו 19 מנדטים ואפשר לו להיכנס לממשלה "בלי החרדים" כדרישתו.  מהר מאוד התחבר לפוליטיקה הישנה ולמרות שהמפלגות החרדיות גורשו לאופוזיציה, נראה שה-DNA  שלהן ממשיך לקנן בקרב מקבלי ההחלטות בממשלה החדשה.

לפני שבועיים החליטו השרים פירון ולפיד להקפיא את הקיצוץ המתוכנן בשיעור של כ–25% בתקציבי רשתות החינוך של ש"ס ויהדות התורה. החלטה זו בצרוף תוספות שונות ומשונות שניתנו במהלך 2012 הגדילו את תקציב רשת החינוך של ש"ס ב-50%!  לעומת 2011 ואת תקציבי החינוך של יהדות התורה בשיעור דומה. זאת, בשעה שתקציב משרד החינוך כולו גדל ב-12% בלבד. להמשיך לקרוא

תקציב הביטחון – החתול ששומר על השמנת

 18.5.2013

מרבית הגזירות עליהן החליטה הממשלה בראשית השבוע יפסחו גם הפעם על עובדי מערכת הביטחון. לאחר מאבק מרשים של שר האוצר, החליטה אמנם הממשלה על קיצוץ בתקציב הביטחון אבל כמו תמיד, "נתנו לצה"ל לנצח" ולקבוע היכן לקצץ. כשנותנים לחתול לשמור על השמנת הוא מקפיד  שלא יגעו בקערה הגדושה שלו וחותך את הפנכות הקטנות של האחרים – לא של החמאס ולא של  אחמדינג'אד אלא שלנו, האזרחים.

והכל מפני שהפוליטיקאים, אלה שרגילים לתרגילים של הפוליטיקה הישנה וגם האחים הנמרצים שהבטיחו פוליטיקה חדשה, לא מעיזים לקבל החלטות באשר לגודל הצבא ותקציב הביטחון. משרד האוצר, מעלה הצעות הגיוניות אבל הממשלה בהנהגתו של נתניהו מאפשרת לחתול (מערכת הביטחון) לקבוע את גודל הקערה ואת טיב השמנת וכמו כל שמנת היא בכלל לא דיאטטית. יש בה לפחות 30% שומן שכולו מרוכז בשכר, בפנסיות ובהוצאות הגבוהות מדי של אגף השיקום. על אלה צה"ל נלחם בגבורה ותמיד מנצח. שכר קציני הקבע נשאר גבוה, הפנסיה המשולמת להם החל מאמצע שנות ה-40 לחייהם כשהם פורשים ופוצחים בקריירה שניה, גבוהה (76% מהשכר האחרון, כאשר בסיס הפנסיה כולל את רוב התוספות) וקצבה מופרזת משולמת בשנים האחרונות לכל המשפחות השכולות (דמים תמורת דם). רק חיילי החובה ממשיכים לקבל להשתכר אל צרור נקוב שאינו מכסה, לפי דווח של חיילים רבים, אפילו את הנסיעות לחופשה.

להמשיך לקרוא

צרור עצות לפוליטיקאי מתחיל

‏24/01/2013

ביום רביעי בערב, פחות מיממה לאחר פרסום תוצאות הבחירות הודיע יאיר לפיד, מנהיג מפלגת "יש עתיד", שהפך בן לילה מעיתונאי ומגיש טלוויזיה פוטוגני לכוכב עולה בשדה הפוליטיקה, שלא יצטרף להקמת גוש חוסם כי לא יעלה על הדעת שיחבור לחנין זועבי. כך, עוד בטרם החל המשא ומתן הקואליציוני התמסר לפיד ליריביו והודיע למפלגות הימין ולחרדים שאין להן מה לדאוג, מפלגת "יש עתיד" משתוקקת להצטרף לקואליציה. אמש הסכימה בעצם הכלה (לפיד) להיכנס לחופה עם חתן (ביבי) בעל לשון חלקלקה ומוניטין מפוקפקים, מבלי להבטיח לעצמה ולמשפחתה אפילו מקצת מדרישותיהם. מה בוער יאיר? במשא ומתן מנצח זה שלא ממצמץ ראשון. הקלפים הרי בידיך. הנח לו לחזר אחריך, שיזיע קצת.

 ועוד משהו. לשם מה הזכרת את חנין זואבי? מה הקשר שלה לנושא? קשה להאמין שאתה בעצם לאומן ימני בתחפושת. היזהר שלא להידבק בשנאת ערבים. הרי עכשיו כבר אינך צריך לשאת חן בעיני בוחרי הימין ובין כה וכה ביבי וליברמן שונאים את הערבים טוב ממך.

.

 כמה עצות לתחילת הדרך:

 נהג לאט ובצניעות. אל תמהר להכניס את ראשך לסד הקואליציה. עד כמה שזה ישמע לך מוזר, נתניהו וחבר מרעיו זקוקים לך יותר משאתה זקוק להם. כטירון בשדה הפוליטי מותר לך לשבת זמן מה באופוזיציה, בשבילם זו בכלל לא אופציה. מאידך, זכור כי ביבי, ליברמן, דרעי, ליצמן ושות' הם שועלים ותיקים בשדה הקרב הזה וכבר אכלו כמה טירונים כמוך לארוחת בוקר. יש להם ניסיון עשיר בהישרדות פוליטית. אחדים מהם אף למדו דבר או שניים על כס הנאשמים ובבתי הכלא. לאחר שהגשת להם אמש את ראשך בהכרזה שלא תחבור לגוש חוסם, הם יודעים עד כמה אתה משתוקק לשבת בממשלה. עכשיו הם ינסו לקנות אותך ואת חבריך לסיעה בהצהרות ריקות על תיקונים בנושאי פנים. אל תשכח שהם חזקים יותר בהצהרות מאשר במעשים. ראה מה קרה לדוח טרכטנברג, לנאום בר-אילן ולדומיהם. לכן, הקשב להם בנימוס, דבר אליהם ברכות אך היה קשוח במשא ומתן. הם ינסו לסובב אותך בכחש ויתרצו רק כשיהיו משוכנעים שאתה מוכן ללכת עד הסוף, אפילו לאופוזיציה אם אין ברירה אחרת.

ראינו כבר מפלגות מרכז נוצצות ושוחרות טוב קמות, נוסקות למרומים ומתרסקות כעבור קדנציה אחת או שתיים. כך קרה לד"ש אחרי המהפך של 1977, לשינוי בראשותו של אביך ולקדימה שזכתה  ב-2009 ב-28 מנדטים ונפלה השבוע עד מרחק של כמה קולות מעל אחוז החסימה. הבוחר, מתברר, אינו טיפש כמו שחושבים נתניהו וחבריו. הוא מצפה מהמפלגה שלך לפעול למען השינויים שהבטחת ולהציג תוצאות, בין אם תעשה זאת מתוך הממשלה או באופוזיציה.

שוויון בנטל ההיא סיסמה יפה שמסתירה מאחוריה דרישות שונות ולפעמים מנוגדות זו לזו. הצעירים ואנשי המעמד הבינוני שנתנו לך את קולם סובלים מנטל כבד בכמה תחומים ובראשם התחום הכלכלי. הבעיה הכואבת ביותר איננה אי-גיוס החרדים לצה"ל שלא באמת זקוק להם, וודאי לא כשהם בגיל 22-24, בעלי משפחות שזכאים למשכורת גבוהה.  מה שמקומם את בוחריך הן זכויות היתר הכלכליות שמקבלים החרדים נוסף על הפטור מגיוס וזכויות היתר הכלכליות של מגזרים "מחוברים"  אחרים כגון המתנחלים ועובדי המונופולים הממשלתיים. לבוחרים שלך נמאס (ערוך סקר ושאל אותם) לסחוב על גבם את המגזר החרדי ההולך וגדל בעוד הם מתקשים לגמור את החודש ויכולים רק לחלום על רכישת דירה. לכן צריך לבטל את זכויות היתר הללו תוך העברת חלק מהחיסכון שיתקבל להעלאת השכר החודשי של  החיילים בשירות חובה.

 דרוש לבטל את הקצבאות לתלמידי הישיבות, לקצץ במימון הישיבות עצמן ולהתנות את התקצוב של בתי הספר החרדים בלימודי הליבה. בתי ספר שלא ינהיגו לימודי ליבה בפיקוח משרד החינוך יוכלו להמשיך לפעול ללא תקצוב ממשלתי ממש כמו בתי ספר חרדיים בברוקלין ובאנטוורפן. ברור שמהלך כזה צריך להיות הדרגתי אבל עליו להתחיל מיד עם הקמת הממשלה ולהניב תוצאות עוד לפני מערכת הבחירות הבאה ולפני שדרעי וישי המתוחכמים ימסמסו אותו. אם תצליח בזה, תקנה את עולמך כמנהיג אמיץ ואמין לקראת מערכת הבחירות הבאה. מהלך כזה דרוש למדינה כאוויר לנשימה. הוא יוציא אלפי צעירים חרדים לשוק העבודה, יעודד אחרים לשלב לימודי מקצוע לצד לימודי קודש, יחליש את כוחן של המפלגות הדתיות, ימתן את ההקצנה בקרב הציבור החרדי ויחסוך מיליארדים לתקציב המדינה.

 ברור שיש לפעול גם בנושאים אחרים: להגן על חופש הביטוי, לשמור על עיתונות חופשית, על אחריות תקציבית ועל מספר מצומצם של שרים בממשלה; ולא הזכרנו כלל את התהליך המדיני החשוב מכול, אבל ממך מצפה הציבור להתחיל בנושא שעמד במרכז מערכת הבחירות שלך – הגברת השוויון בנטל.

 ועצה אחרונה. נתניהו וחבריו יציעו לך תיקים חשובים אך כאלה שקשה להצליח בהם. הם מעדיפים שתיכשל ותחזיר להם את הכוח הפוליטי שאבד להם בבחירות האלה. משום כך, אל תיקח את תיק החוץ שיחייב אותך להסביר בעולם את מדיניות הסירוב של ישראל ולא את תיק האוצר שידרוש ממך לכסות את הגרעון הענק שלא אתה יצרת. תשאיר להם להתמודד עם הדייסה שבישלו. בקש את תיק החינוך. כך תוכל לפקח על יישום חוק השוויון בנטל, להחזיר למערכת החינוך את האתוס ההומני-ליברלי שקודמך דיכא, להעלות את רמתם של המורים ולשפר את הישגי התלמידים.

 אם תצליח אפילו בחלק מהמשימות האלה –

"תוכל לרשת את הארץ ואת כל העולם
ועוד יותר מזה, ילדי – תהיה אדם".

     (רדוארד קיפלינג. מאנגלית: יאיר לפיד)

מדוע כשלו תנועות המחאה?

5.8.2012

פעילי המחאה החברתית מהקיץ שעבר חברו אמש לתנועה למען שוויון בנטל בהפגנות מעוטות משתתפים נגד המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת נתניהו. כאילו לא היינו בסרט הזה בקיץ שעבר, כאילו לא ביקרנו במאהל הפריירים ולא חזינו בסוף יוני במופע פרוע במיוחד לפתיחת עונת קיץ 2012.

מה השיגו המחאות האלה עד כה?

העלאה מתוכננת של המע"מ שתפגע בעיקר בעניים, העלאה חדה במחיר הדלק שפוגעת במעמד הביניים (או במה שנשאר ממנו), העלאה של מס הכנסה שתכווץ את ההכנסה הפנויה, קיצוץ צפוי בקצבאות הילדים שיכביד עוד יותר על משפחות צעירות ובתור פרס ניחומים – חינוך חינם לפעוטות בני 3-4  עם גננות מעטות מדי בכיתות גן צפופות. כל אלה ברמת המיקרו. וברמת המקרו – בתוך שנה הידרדרה כלכלת ישראל ממשק צומח ומאוזן יחסית למשק הסובל מגרעון תקציבי מפחיד וגולש באטיות למקום העגום בו נמצאות היום יוון, ספרד ומדינות נוספות באירופה. ומה השיגו הפריירים שדרשו גיוס לכל? ועדה (איך לא) שהתפרקה ותכנית "גיוס" גרועה ויקרה פי כמה מחוק טל.

לא לתוצאות כאלה פיללו פעילי שתי התנועות והאלפים שהצטרפו אליהם. מן הראוי שיעצרו לרגע ויחשבו כיצד להפוך את המחאה לאפקטיבית יותר, כיצד משיגים לא רק אהדה ציבורית וחשפה תקשורתית אלא גם ובעיקר תוצאות. הן בנושא  הצדק החברתי והן בסוגיית גיוס החרדים מינה ראש הממשלה ועדות ללא כוונה אמתית ליישם את המלצותיהן. ועדת טרכטנברג הוציאה מתחת ידיה המלצות נכונות שרק קצתן אומצו על ידי הממשלה,  ואילו בסוגיית גיוס החרדים קיבלנו מרקחת קואליציונית גרועה יותר מחוק טל שנגדו הוגשה העתירה לבג"צ.

 צריך להודות אפוא שתנועות המחאה החביבות האלה לא השיגו דבר זולת "שינוי התודעה" של חלק מהציבור. למרבה הצער שינוי זה לא חדר לתודעתם של מקבלי ההחלטות. אלה מינו ועדות מלומדות, זרקו לקהל כמה סוכריות שחלקן התאדה בתוך שנה (מסים מופחתים על מכוניות קטנות ונקיות, קיצוץ בבלו על דלק) והשתמשו בדרישות המחאה כתירוץ לפריצת מסגרת התקציב לטובת… המתנחלים, החרדים והלובי החזק של מערכת הביטחון.

הדרך הנכונה להתמודד עם המשנה הכלכלית והפוליטית של ממשלת נתניהו היא לדרוש שינוי בחלוקת העוגה בצד צעדים להגדלתה. בסוגיית הגיוס אפשר לבחון מתן פטור מלא לחרדים תמורת חיסול כל התמיכות והקצבאות לישיבות, לאברכים ולמוסדות חינוך שאינם מלמדים מקצועות ליבה.

העלאת יעד הגרעון עליה החליטה הממשלה לפני שבועות ספורים, פירושה הגדלת האוברדרפט הלאומי. היא איננה משנה את סדרי העדיפויות ואיננה מבטיחה שכספי ההלוואות שהממשלה נוטלת יוקצו למטרות ראויות.  מה שהיה הוא שיהיה: קבוצות בעלות כוח פוליטי ימשיכו לקבל את חלקן ואף יגדילו אותו ואילו הצעירים שמשרתים בצה"ל, שעובדים ומשלמים מסים, ימשיכו לשאת בעול ולראות כיצד המקורבים – החרדים, המתנחלים, אנשי מערכת הביטחון (לא כולל חיילים בשרות חובה המשתכרים 352 ₪ לחודש) ממשיכים לדרוש ולקבל את חלקם מהעוגה.

 צדק חברתי פירושו חלוקת משאבים שוויונית יותר וחלוקה זו כרוכה, מה לעשות,  בקיצוצים מכאיבים לאלה שהתרגלו לקבל יותר. על תנועות המחאה להיות ממוקדות יותר בדרישותיהם ולא להסס להציע מקורות מימון לכל אחת מהן. אין כנראה מנוס מעימות  עם הקבוצות החזקות שמעולם לא מקצצים להן דבר. בהזדמנות זו, כדאי גם להכות על חטא ולאמץ, באיחור של כמעט שנה, את מסקנות ועדת טרכטנברג שלא רק המליצה על צעדים להגברת השוויון אלא גם לא היססה להצביע על בורות השומן ועל המקורות הראויים למימון המלצותיה.