מכתב למנהיגי המחאה

‏28.6.2012

מי אמר  שהאלימות לא משתלמת. הנה, רק הוצאתם כמה מאות מפגינים לרחוב ושברתם כמה זגוגיות של בנקים – מקדשי הקפיטליזם, ובתוך שלושה ימים הודיע ראש הממשלה על הגדלת יעד הגרעון במקום העלאת המסים המתוכננת. בקצב הזה, אם תצליחו להפריע למנוחת השכנים ותחסמו כמה כבישים ראשיים, תקבלו כמעט כל מה שתבקשו, העיקר שהשקט יחזור. אלא שעל ההלוואות האלה כולנו חתומים והחשבון יוגש לנו, אזרחי ישראל מהמעמד הבינוני ומטה, בתוך זמן קצר. את ההלוואות יחזירו לא הטייקונים, לא הגנרלים ולא הפוליטיקאים אלא אנו ובנינו ובני בנינו, בתוספת ריבית.

אם יפרוץ משבר כלכלי ניאלץ לפרוע את ההלוואות האלה עוד לפני הבחירות (מסים כבר אמרנו?) ואם לא – אז מיד אחריהן. את התוצאות ההרסניות חיים על חשבון הלוואות אפשר לראות בימים אלה ביוון ובספרד. גם שם הממשלות לא שאלו את דעת הציבור לפני שהנפיקו אגרות חוב במיליארדי יורו.

 העלאת יעד הגרעון, פרושה הגדלת האוברדרפט הלאומי. היא איננה משנה את סדרי העדיפויות ואיננה מבטיחה שכספי ההלוואות שהממשלה נוטלת יוקצו למטרות ראויות.  מה שהיה הוא שיהיה: קבוצות בעלות כוח פוליטי ימשיכו לקבל את חלקן ואף יגדילו אותו (ביבי לדוגמא לוחץ על ועדת פלסנר למתן את הסנקציות הכלכליות על החרדים) ואילו אתם – צעירים משכילים שעובדים, משלמים מסים ומשרתים בצה"ל; אתם יחד עם תושבי הפריפריה והקשישים – תמשיכו לשאת בעול ולראות כיצד המקורבים – החרדים, המתנחלים, מערכת הביטחון והטייקונים אשפי התספורות – ממשיכים לקבל את חלקם הגדול מהעוגה. תשכחו מדיור ציבורי, מפתיחת שוק המזון ליבוא מתחרה, מפרוק הפירמידות ומהקטנת כוחם של המונופולים.

 הדרך הנכונה לשינוי סדרי העדיפויות היא זו שהוצעה על ידי ועדת טרכטנברג שאת מסקנותיה דחיתם בזלזול וביהירות. נכון, הוועדה לא טיפלה בכל חוליי התקציב ולא נתנה מענה לכל דרישותיכם, אבל היא הציעה מסלול נכון – לחלק מחדש את העוגה מבלי לשעבד אותנו להלוואות מסוכנות לטווח ארוך. הוועדה לא היססה להצביע על מקורות שמהם אפשר להעביר כספים למילוי דרישות המחאה. היא הציעה קיצוץ זוחל בתקציב הביטחון הענק שלעולם אינו שבע, העלאת מסים צנועה לעשירים, הפחתת מסים צנועה להורים, פתיחת שווקים ליבוא מתחרה, העמקת הגבייה מההון השחור, פרוק הפירמידות ושינויים מבניים אחרים. אם תוסיפו, וזה תפקידכם, להמלצות אלה קיצוץ בכספים הייחודיים לחרדים והפסקת ההשקעות בהתנחלויות, תקבלו בסיס תקציבי סביר ליישום המלצות הוועדה.

צדק חברתי פרושו חלוקת משאבים שוויונית יותר וחלוקה זו כרוכה, מה לעשות,  בקיצוצים מכאיבים לאלה שהתרגלו לקבל יותר מִכֶּם. לא כולם יחבקו אתכם אם תהיו ממוקדים יותר בדרישותיכם ואם תצביעו על אי-השוויון הקיים בחלוקת העוגה. אולם יש לשער שתזכו לא רק בתשואות לפסטיבל קיץ ברחובות תל-אביב אלא גם בתמיכה יציבה שאינה מתעייפת, במאבק למילוי דרישותיכם הצודקות.

עניי עירך קודמים

יוני 2012
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך:
עמי ונכרי – עמי קודם.
עני ועשיר – עני קודם.
ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין.
עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין.
 
                               (בבא מציעא)  

מילים רבות נכתבו על גילויי הגזענות והסתה נגד מהגרי העבודה מאפריקה. קול קורא בנושא זה אף פורסם בסוף השבוע על ידי קבוצה מכובדת של פרופסורים וחתני פרס ישראל, בדרישה שהממשלה תתיר העסקה זמנית של זרים ותנקוט סוף סוף במדיניות הגירה כוללת. ישראל עומדת היום בפני בעיה הומנית ודמוגרפית שמדינות דרום אירופה ומערבה מתמודדות אתה שנים – תושבי היבשת השחורה הענייה, השסועה ולמודת המלחמות  נמלטים ממנה במטרה לשפר את עתידם.  בשנתיים האחרונות גילו הנמלטים מארצות מזרח אפריקה את ישראל כיעד אטרקטיבי שקל יחסית לחדור אליו.

חשוב להבהיר שהשתלחות של שרים וחברי כנסת נגד מסתננים מאפריקה, כמו זו שהייתה לפני כחודש בהפגנה בשכונת התקווה, היא חמורה ומסוכנת. אך אין זה פלא; מי מסית נגד שכנינו הפלשתינאים ואינו עוצר את חמומי המוח הפוגעים בהם, בל יתפלא כאשר האלימות המילולית והלא-מילולית זולגת מיהודה ושומרון לעבר המסתננים מאפריקה. לא צריך להיות היסטוריון כדי להיזכר במקרים דומים מהתקופות האפלות ביותר באירופה. החליפו "סודנים ואריתראים" ב"יהודים" ותקבלו התבטאויות זהות באירופה במחצית הראשונה של המאה שעברה, ותוצאות ידועות.

האמת היא שהאפריקאים המגיעים אלינו, ולא משנה אם נקרא להם מסתננים, פליטים או מהגרי עבודה, בורחים מארצות שבהן האלימות והעוני אינם מותירים סיכוי גבוה לחיים טובים או אפילו לחיים בכלל. אנשים מוכי גורל אלה אינם פושעים ואם אחדים מהם נדחפים למעשי פשע מתוך ייאוש, הם אינם שונים מעבריינים תוצרת כחול-לבן.

אחרי שהבהרנו את הרקע התודעתי נשאלת השאלה: האם מדינת ישראל הקטנה והצפופה יכולה לקלוט מאות אלפים, אם לא מיליוני אפריקאים הנסים על נפשם? ואם התשובה שלילית, כיצד אפשר לעצור את השיטפון הזה?

ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם עם ריבוי טבעי גבוה שאין לו אח ורע בארצות המפותחות, אם נוריד משטח המדינה את הנגב המדברי שאפילו  המסתננים אינם ששים להתיישב בו,  נגיע לצפיפות גבוהה עוד יותר. תוספת של כמה מיליוני מהגרים תהפוך את הארץ הקטנה הזו לסיר רותח, מבלי להזכיר בעיות חברתיות וכלכליות שיוחרפו עם קליטת מספר גדול מאוד של מהגרים חסרי כול (לתשומת לב מארגני מחאת הקיץ).  לאלה הטוענים שהמדינה פותחת את שעריה רק ליהודים כדאי להזכיר כי בעשרים ושתיים השנים האחרונות נקלטו בארץ כמיליון וחצי עולים מברה"מ לשעבר ומאתיופיה – כשליש מהם לא יהודים.

המסתננים מאפריקה באים אלינו במטרה לעבוד, להתבסס כלכלית ולהשתקע. רובם נקלטים בעבודות זמניות בחקלאות, בבניין, בבתי מלון ומסעדות, בשמירה ועיסוקים אחרים בעלי שכר נמוך. הם דוחקים ממשרות אלה ישראלים חסרי השכלה וגורמים לירידת שכרם של אלה שעדיין עוסקים בעבודות אלה ובדומות להן. בכך הם מעמיקים את פערי השכר ואת אי-השוויון הגבוה בלאו הכי. מדוח העוני שפורסם בשנה שעברה מתברר כי עלה חלקם של העובדים בקרב המשפחות הנמצאות מתחת לקו העוני. כלומר, עניים שכניסתם לשוק העבודה לא הוציאה אותם ממעגל העוני. כך הופכים העניים לעניים יותר והעשירים שיוצאים נשכרים מירידת עלות העבודה, נעשים עשירים יותר.  זאת ועוד, עניי ישראל סובלים לא רק מתחרות בשוק העבודה אלא גם מריכוז לא הוגן של המסתננים בשכונתם וכתוצאה מכך בירידת איכות החיים בישובים ובשכונות שגם קודם לכן סבלו מהזנחה. עד לא מכבר הובילו אוטובוסים את המסתננים שעברו את הגבול היישר לשכונת התקווה, לאזור התחנה המרכזית בתל-אביב ולאילת. לא לכפר שמריהו ולרמת אביב ג'.

המסתננים שהשיגו עבודה בארץ מתקשרים לקרוביהם ולמכריהם בארצות המוצא, מספרים להם על הצלחתם ומעודדים אותם לצאת לדרך. על פי הערכות שונות נמצאים במצרים למעלה ממיליון מהגרים בדרכם לישראל ולמדינות אירופה.

הדרך היחידה לעצור את שטף ההגירה הלא חוקית היא להפוך את ישראל למקום לא אטרקטיבי עבורם. זרם המסתננים ייפסק רק אם אלה שכבר הגיעו ידווחו לחבריהם ולקרוביהם באפריקה שאין להם מה לחפש אצלנו. שמהגרים לא חוקיים מוחזרים לאפריקה או נכלאים מיד עם חציית הגבול. הגדר בגבול המצרי שנבנית באיחור רב עשויה אומנם לעצור חלק מהמסתננים אבל ניסיונן של מדינות אירופה מראה שאם תהיה להם תעסוקה ימצאו האנשים הנואשים האלה דרכים להסתנן: אם לא דרך מצרים, אז דרך ירדן, ואם לא מירדן, אולי בסירות מהים (כמו הספינות הרעועות שמנסות להגיע לחופי ספרד ואיטליה).

אגב, אם אכן קיים מחסור בעובדים בחקלאות, בבניין ובשרותי הארחה, ענפים שמחפשי עבודה ישראלים אינם ממהרים לעבוד בהם, מדוע לא לאפשר כניסה של עובדים פלשתינאים? אלה יחזרו בערב לביתם ביהודה, שומרון ועזה, יזרימו כסף נחוץ לכלכלה הפלשתינאית ויורידו את שיעור האבטלה הגבוה כל כך בקרב שכנינו ממזרח ומדרום. כך גם ניצור פתח לדו-קיום נורמלי יותר עם הפלשתינאים.

כפי שמצינו במשנה: עניי עירך קודמים ואחריהם, עניי שכנינך.