מדוע נשים עושות שלום צריכות להתנגד לגירוש הפליטים

תנועת נשים עושות שלום לא יכולה להתעלם מהחלטת הממשלה ומההכנות לגירוש עשרות אלפי פליטים אפריקאים ובני משפחותיהם לארצות שבהם צפוי להם גורל מר ואפילו מוות. ארגונים ותנועות רבות של החברה אזרחית יצאו כבר בגילוי דעת נגד הגירוש וכל יום מביא עמו הצהרות. היום לדוגמא התפרסם גילוי דעת נגד הגירוש בחתימת 1,000 רופאים.

לטענה שתנועת נשים עושות שלום מתמקדת בדרישה להסכם מדיני לסיום הסכסוך ואינה יכולה לטפל בכל עוולות העולם, צריך לענות שיישום החלטת הממשלה לגירוש הפליטים היא נקודת שבר שתהפוך את ההסכם המדיני לבלתי אפשרי ויהפוך לאפשריים תסריטים רעים שהיום נראים לנו בלתי אפשריים.

כי מה הרציונל שעומד בבסיס הדרישה שלנו לסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים בהסכם מכובד ומכבד?

סיבה אחת היא שסיום הסכסוך הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה. חמישים השנים האחרונות והמלחמות שנערכו במהלכן הוכיחו לכל בר דעת  שאין פתרון צבאי לסכסוך. המשכו של הסכסוך האלים הזה מסכן את עתידה של מדינת ישראל ואת עתיד ילדינו ונכדינו. או במילים אחרות – רק שלום יעניק לנו ביטחון.

הסיבה השנייה היא שהמשך השליטה בכשלושה מיליון פלסטינים (כולל עזה) חסרי זכויות, חסרי חופש תנועה, חופש העיסוק וחופש מגזל אדמות, הוא מעשה לא מוסרי על פי כל קנה מידה. מעשה המנוגד לאמנות בינלאומיות, לקודים מוסריים אוניברסליים ול" יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו. מעשה שהחברה האזרחית צריכה להתקומם נגדו. שומה עלינו לפעול על פי כלל הזהב של הלל הזקן – "מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה ".

גם הטענה שכל אחת מאתנו יכולה לפעול נגד הגירוש במסגרות אחרות אינה מצדיקה את התעלמות התנועה מהתכנית האכזרית הזאת. הגירוש האכזרי הזה  ייעשה בשמנו ומוטלת עלינו האחריות למנוע אותו. נשים עושות שלום היא חלק מהחברה האזרחית וכתנועת נשים אזרחית שומה עלינו לנצל את המוניטין שרכשנו עד כה להצלת הפליטים והשארתם בארץ, גם אם הדבר יעלה לנו בעזיבה של עשר חברות.

רוב ההיסטוריה של העם היהודי היא היסטוריה של גלות, של חיים בארץ נוכריה. הסבים והסבתות שלנו שחיו דורות רבים בסוריה ובפולין, בעירק ובספרד סבלו כזרים רדיפות וגירושים. אנו זוכרים את האנשים והעמים שטרקו את דלתותיהם בפני הסבים והסבתות שלנו, וגם את הצדיקים המעטים שקיבלו אותנו, שהסתירו וסייעו, לעתים קרובות תוך חירוף נפשם. לא ייתכן שפחות ממאה שנה אחרי השואה, כשאנחנו בנות חורין בארצנו ולא נשקפת לנו סכנה, נעמוד מנגד ולא נצהיר על התנגדות לגירוש המרושע הזה. ולגבי אחיותינו הערביות, בסקר שהתפרסם בשבוע שעבר הביעו 90% מערביי ישראל התנגדות לגירוש לעומת פחות מ-50% מהיהודים. הפוליטיקאים אולי מזלזלים במצפון ובהיסטוריה, אבל אנחנו מאמינות ברוח הדמוקרטית, באזרחיות ובאזרחי ישראל, וביכולתם להתעלות מעל הפחד, השקרים וההסתה.

  • אסור לנו לעמוד מנגד כבנות העם היהודי,
  • אסור לנו לעמוד מנגד כנשים שוחרות שלום
  • אסור לנו לעמוד מנגד מפני שאם הגירוש יצא לפועל, תיפתח הדרך לגירוש המוני של פלסטינים מהשטחים ויקיץ הקץ על הסיכויים להסכם מדיני

 

הצועדים מוחים על כליאתם בחולות. מזכיר לכן צעדה שמחה יותר?    אתר וואלה. צילום: יותם רונן

תגובה על "אף התנחלות לא תישאר" מאת רמי לבני, 21.10

אף התנחלות לא תישאר

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות  בנימוקים רבים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות! אותו אתוס שאני זוכרת מימיי בבית הספר בשנות החמישים והשישים כשסיפרו לנו  שמדינת ישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו עשרות שנים, נכבשו שטחים במלחמת ששת הימים ונבנו מעל מאה התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. החזון הציוני מבית מדרשו של הרצל  מת מזמן.

אם לפני 25 שנים, כשפרס, ביילין, רבין ואחרים ניהלו משא ומתן לשלום, עוד אפשר היה לפנות את מעט ההתנחלויות שהיו אז, היום מדובר ב-127 ישובים ומאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. פשרה אפשרית היא אי-פינוי ההתנחלויות וקריאה למתנחלים לשוב הביתה – "ושבו בנים לגבולם" – בתוך תקופת מעבר של 5-7 שנים. כך פעלה צרפת וכשהנשיא דה-גול הכריז על סיום השלטון הצרפתי באלג'יריה, מרבית הצרפתים שחיו באלג'יריה שבו תוך כמה שנים למדינת האם.

להמשיך לקרוא

אנגלית ושפות אחרות

פתיחת שנת הלימודים מלווה כל שנה בהכרזות על רפורמה כזו או אחרת בתכניות הלימודים.  גם הפעם לא החמיץ שר החינוך את ההזדמנות לצאת בהכרזות על תכניות חדשות ופרס השבוע את משנתו החינוכית.

אחרי שפרסם ללא לאות את התכנית להרחיב ולהגביר את לימודי המתמטיקה "16,644 תלמידי כיתה י"ב ברחבי הארץ לומדים מתמטיקה ברמה של 5 יחידות לימוד בשנת הלימודים הנוכחית… מסתער השר בנט על השפה האנגלית.  במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת שנת הלימודים אמר: "כל ילד במדינת ישראל חייב להיות מצויד באנגלית מדוברת. זה צורך בסיסי בהיי-טק, באקדמיה, בכלכלה ובעולם הגלובלי שאנחנו נמצאים בו. לא יכול להיות שילדה באופקים לא תדבר אנגלית כמו ילד באמסטרדם" (עיירת פיתוח בנגב מול כרך בן מיליון תושבים במערב אירופה???).  השר הציג תכנית לתגבור לימודי האנגלית בישראל משלב בית הספר היסודי ועד לסיום התיכון, ועיתונאים חרוצים חיפשו, מצאו והציגו במהדורות החדשות חבורת תלמידים שלא מסוגלים לענות על שאלות פשוטות באנגלית. ספק אם אותם תלמידים היו עונים תשובות טובות יותר בהיסטוריה או בספרות. ובכלל, קל מאוד למצוא בּורוּת בכל נושא ובכל מקום. להמשיך לקרוא

גינת בר / מאיר שלו

אחרי קריאה של כמה דפים הרגשתי שהספר הזה נכתב בשבילי, שהוא נוגע אצלי באהבה פרטית לטבע ובגעגוע לנוף ילדותי. לא סתם כתב המשורר: האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. אגב, פעמים רחוקות קורה דבר הפוך. כשאני פותחת ספר שפוגע באיזשהו כאב פנימי, אני מנסה לדבוק בו אבל לרוב בלא הצלחה. במקרים מעטים אלה אני מרפה ומוותרת אחרי כמה פרקים – כך היה למשל עם ספרה של אלזה מורנטה "אלה תולדות" וגם עם "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן.

שלא כמו הרומנים של מאיר שלו שהיו לרבי מכר, גינת בר פונה ליודעי דבר – בעיקר לגננים חובבים, לאנשי טבע ואוהבי אמת של ארץ ישראל. לא בטוח שתל אביבי שגר בקומה X  במגדלי  Y או (U) ייהנה מהספר הזה אבל גננים חובבים ומקצועיים וגנניות היוצאות לגינה עם הקפה הראשון של הבוקר לראות מה נבט, אילו פרחים נפתחו, איזה לימונים אפשר לקטוף מהעץ – יקראו את הספר הזה בפנים מחייכות.  להמשיך לקרוא

חייבים לעצור את המלחמה הבאה

שוב עפים הקסאמים על תושבי עוטף עזה, שוב מגיב צהל בהפצצות, שוב מנשבות כאן רוחות מלחמה. רבים ממרכיבי התערובת הנפיצה שגררה את ישראל וחמאס למלחמה בחודשי הקיץ של 2014, ושנסקרו השבוע בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שבים לרחף באוויר לקראת אביב 2017. המלחמה הבאה היא רק עניין של זמן. צהל כבר מתכונן ושר הביטחון ליברמן מבטיח להראות לחמאס את נחת זרועו.

כאילו לא היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים. הנסיבות בעזה לא השתנו, הן רק החמירו — בעיות תשתית חמורות, קשיים גדולים באספקת המים והחשמל, אבטלה חריפה, תחושת מחנק ומצור — עלולות להוביל לכך שהפעם,  יהיה זה החמאס ומנהיגו החדש שיציתו את האש. אבל האזהרה הייתה כתובה על הקיר כבר שנתיים וחצי – מסיום מלחמת צוק איתן שבה נפלו 68 חיילים, 5 אזרחים ישראלים ויותר מאלפיים פלסטינים, נוסף להרס הנורא שזרע צהל ברחבי הרצועה.

 כך החמיצה ישראל עוד הזדמנות לכונן רגיעה ארוכת טווח על ידי הסרת המצור מעל רצועת עזה.  נמל תעופה ונמל ימי שהאיחוד האירופי מוכן לממן את בנייתם, יפתחו את עזה לעולם, יסירו את האחריות לנעשה בה מישראל ויביאו תקווה ושלום לתושבים משני צדי הגבול. עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר למנוע את המלחמה הבאה!  להמשיך לקרוא

בשביל כבוד לא צריך לעבוד

עברו כמה ימים מהבחירות לנשיאות בארה"ב ועדיין קשה להבין איך נבחר דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב. איך הוא גבר בבחירות המקדימות על כל מתחריו במפלגה הרפובליקאית שבכלל לא רצתה אותו, ואיך ניצח בשבוע שעבר למרות שלאורך מערכת הבחירות הוא חרף וגידף והשפיל לא רק את הילרי קלינטון אלא גם את השחורים, ההיספנים, המהגרים למיניהם, התקשורת, הפוליטיקאים ובעצם את כל מי שלא מסכים אתו. הנה בא גבר שחצן ("אני יכול לירות במישהו – ועדיין לא אאבד בוחרים") גס רוח ומרושע ולמרות פשיטות הרגל, ההטרדות המיניות והסקנדלים הקשורים בשמו, הוא גורף את כל הקופה.  להמשיך לקרוא

ללמוד מההיסטוריה: איך הסתיימו סכסוכים ממושכים

מי שלא לומד מההיסטוריה, נידון לחיות אותה שוב ושוב, בעיקר את הפרקים הלא יפים מתוכה. מלחמות בין מדינות וסכסוכים אלימים בתוך מדינות נמשכים לעתים עשרות שנים כשהם מלווים בסבל, באבדות רבות ובפגיעה אנושה בכלכלה וברווחת התושבים. לכל סכסוך יש מאפיינים משלו אבל כשבוחנים מדוע מלחמות מסוימות הסתיימו בהסכמי שלום בעוד סכסוכים ממושכים אחרים נראים חסרי פתרון אפשר להבחין בשלושה תנאים עיקריים להצלחה:

  • מנהיג כריזמטי אמיץ ושוחר שלום, נחוש לסיים את הסכסוך בהסכם מדיני
  • תיווך וליווי של תהליך המשא ומתן על ידי גורם חיצוני
  • ובשנים האחרונות: השתתפות נשים בתהליך השלום

1979 – הסכם השלום עם מצרים

כשמדברים היום על "אין פרטנר" צריך לזכור את התדמית של מצרים בציבור הישראלי לפני נובמבר 1979. מצרים הייתה האויב המושבע, הסטרא אחרא, ונתפסה כאיום העיקרי על בטחונה של מדינת ישראל. והנה ביום בהיר אחד בנובמבר 1979, נשיא מצרים הזמין את עצמו לביקור בישראל, נענה על ידי בגין והתקבל בתשואות בציבור הישראלי. מה שמראה שדעת הקהל מסוגלת ומוכנה להפוך את עורה כשמנהיגים בעלי חזון וביטחון עצמי מובילים אותה.

sadat-descends-2
סאדאת יורד מהמטוס בביקורו ההיסטורי בישראל, 1979

להסכם השלום עם מצרים חברו שני אנשים: הנשיא סאדאת, מנהיג פורץ דרך שיזם את הסכם השלום, ובגין, מנהיג כריזמטי שסחף אחריו את דעת הקהל ללא קושי. לאומץ לבו ולנחישות של סאדאת היה תפקיד ראשי בתהליך. בסופו של דבר הוא שילם בחייו אבל השלום עם מצרים יחגוג בקרוב ארבעים שנה תוך שהוא שורד חילופי שלטון לא פשוטים במצרים.  להמשיך לקרוא