צפוף לכם? זה עוד כלום

במוסף הארץ בשבוע שעבר התפרסם מאמר מהפכני (עצרו את מכונת ההזרעה מאת עופר אילני) על הימנעות מהולדת ילדים. המאמר מתכתב עם מחאת הלהט"בים מצד אחד ועם ספרו של נדב איל: המרד נגד הגלובליזציה מצד שני. איל מוטרד מהמגמה הנמשכת של צמצום הילודה ברוב חלקי העולם ואילו אילני מברך על המגמה הזאת ומציע לקוראיו לבחור בחיים ללא ילדים, לא פחות ולא יותר.

כדאי לזכור שעד  לפני כחמשים שנה הזהירו הכלכלנים והדמוגרפים מפני התפוצצות האוכלוסין. עד לפני כמה עשורים מתו מרעב מאות אלפים בסין, בהודו ובאפריקה. הגבלת הילודה בסין לא נבעה מאידיאולוגיה קיצונית או מרשעות אלא מהשאיפה המובנת לספק מזון ותנאי מחיה מינימליים למאות מיליוני סינים שהתרבו בלי חשבון.

למרות שאנחנו רואים עצמנו כחלק מהעולם המערבי, הדאגה להמשכיות הדורות לא רלוונטית למדינת ישראל. אצלנו הילודה ממש לא מצטמצמת, ודאי לא בקרב האוכלוסייה היהודית. לא צריך להיות מומחה לדמוגרפיה כדי להבחין שארצנו הקדושה הולכת ומצטופפת. בדרך לעבודה בבוקר אנחנו עומדים בפקקים, בתי החולים נאלצים להשכיב  חולים במסדרון, הכיתות בבתי הספר צפופות להחריד ונסו לצאת לחיק הטבע בסופי שבוע ובחגים. במדינה הקטנטנה שלנו חיים היום 8.5 מיליון תושבים ובארץ ישראל כולה, גם היא בקושי ניכרת במפה, חיים היום כ-12 מיליון.

פרופ. אלון טל זיהה את הצפיפות כאחת הבעיות המדאיגות וכבר ב-2016 פרסם את הספר: והארץ מלאה : התמודדות עם פיצוץ אוכלוסין בישראל. בראיון עמו מתריע טל: "ישראל היא אחד המקומות הטובים ביותר לחיות בהם, אבל כבר היום היא גם אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם המערבי, ויש לזה השפעות סביבתיות, חברתיות ופסיכולוגיות. אנחנו ממשיכים לחשוב שאם האוכלוסייה תגדל מספיק או אם רק נגדיל את מאגר הדיור או רק נבנה עוד כבישים הכל יהיה בסדר. נהפוך הוא. אנחנו חייבים להיות ישרים עם עצמנו, ולהבין שהנסיבות השתנו והגיע הזמן לשינוי של 180 מעלות, היפוך של אחת האקסיומות הבסיסיות. בשנות השישים היה רציונלי לחלוטין לעודד עלייה וילודה כי לא היו פה מספיק אנשים. זה לא המצב היום." כלכליסט,  19.5.2016.

בראשית שנות המדינה, אחרי מלחמת השחרור והשואה כשהיו בארץ מעט יותר מ-600,000 יהודים, הכריז בן-גוריון על פרס של 100 לירות לכל משפחה שיהיו בה 10 ילדים. הפרס הצנוע הזה התגלגל ברבות הימים לקצבאות הילדים שתפחו למימדים מבהילים בראשית שנות ה-2000 הראשונות וגם היום מזוהות עם אורינטציה המעודדת ילודה, אוריינטציה שמגדירה את האימהות (ובעקבות חוק הפונדקאות, גם את האבהות) כערך עליון ואת גידול האוכלוסיה כנורמה מרפאת לטראומת השואה. כך, למעלה מ-70 שנה אחרי השואה, עדיין שלטת בארץ אותה נורמה המטופחת על ידי הממסד הדתי שנמצא בעמדה פוליטית חזקה.

פיריון: נכון ל-2017 שיעור הפריון בישראל הוא כ-3.1 ילדים לאשה, הגבוה בין מדינות ה- OECD . בתחילת שנות השמונים היה שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות סביב 5.6, אך מאז טיפס ועלה ב- 2014 ל-6.9. בשנותיה הראשונות של המדינה שיעור הפריון של נשים ערביות היה גבוה משמעותית מהפריון במגזר היהודי אולם מגמה זו השתנתה ובשנת 2015, לראשונה שיעור הפריון הכולל של הנשים הערביות והיהודיות היה זהה ועמד על 3.13 ילדים בממוצע לאישה.  ב- 2016, לראשונה שיעור הפריון הכולל של הנשים היהודיות עלה על זה של נשים ערביות (3.16 ילדים אצל נשים יהודיות לעומת 3.11 אצל הערביות). השד הדמוגרפי מת בזכות הנשים הערביות שעברו מהפך בעשרים השנים האחרונות ויולדות פחות ילדים מהנשים היהודיות והרבה פחות מהחרדיות.

טיפולי הפריה: אם לא די שאנחנו מחזיקים בשיאים עולמיים של פריון, אנחנו שיאנים  גם במספר הגדל והולך של טיפולי הפריה הממומנים על-ידי המדינה. הדוח: נשים בישראל – בין תיאוריה למציאות של שדולת הנשים מספר שישראל נמצאת במקום הראשון במספר מחזורי IVF (הפריות מבחנה) בין 52 המדינות שנבדקו: 3,263 למיליון איש לעומת 2,031 בדנמרק, שהגיעה למקום השני.

כבר ב-2008 הזהירו רופאים ומנהלי קופות החולים כי מדובר בסבסוד מוגזם שיש להגבילו (רוני לינדר-כץ ונעמי דרום, הארץ, 2008). לפי נתוני משרד הבריאות, מסתכמת עלותו של מחזור טיפולים אחד של הפריה חוץ גופית בכ-12 אלף שקל. כשמכפילים את המחיר בכ-28 אלף – מספר ההפריות בשנה- מגיעים ליותר מ-300 מיליון שקל ואם מביאים בחשבון את ההוצאות הנלוות, עלות מערכת ההפריות יכולה להגיע עד למיליארד שקל בשנה למשק. YNET:  אמיר אלון עדכון אחרון:  13.03.18.

Fertility chart

אם נחזור למחלוקת בין המודאגים מהתפוצצות האוכלוסיה לבין החוששים מצמצום הילודה בעולם (מי יעבוד ויפרנס את הקשישים?), אפשר להצביע על כמה גורמים שמרככים את צמצום הילודה בעולם ובארץ.

הגורם הראשון הוא מהפכת המידע, הטכנולוגיה והרובוטיקה המייתרות חלק נכבד מכוח האדם הדרוש להנעת הכלכלה ולהזנת האוכלוסייה. פחות עובדים מייצרים היום הרבה יותר מזון והרבה יותר מכל מוצר אחר. מגמה זו גוררת אבטלה גבוהה (עודף מחפשי עבודה) בארצות רבות, ודווקא בקרב צעירים משכילים. מנגד, מגמת צמצום הילודה  מתקזזת על ידי נהירת הפליטים והמהגרים מהארצות העניות לאירופה ולצפון אמריקה – לארצות העשירות שבהן הילודה יורדת. המהגרים ממלאים ברצון את השורות ומוכנים לעשות כל עבודה כדי לזכות במקלט ובחיים טובים. מכאן, שהמוטרדים מהצטמקות האוכלוסייה יכולים להירגע. ובאשר לכפרים הריקים ביפן, הגיע הזמן שגם היפנים יפתחו את שערי ארצם להגירה.

ערב פסח – צעדת השיבה ויציאת מצרים

"שלושה פלסטינים חדרו השבוע מעזה עם רימונים וסכינים ונעצרו ליד בסיס צאלים – כ-20 ק"מ מהגבול".   אפשר להגדיר אותם מבקשי מקלט מאחר וברחו ממקום שלדעת כל המומחים אינו ראוי למגורי אנוש. אם מדינת ישראל רוצה לבלום את "צעדת השיבה" כדאי שתפעל בדחיפות להפוך את רצועת עזה למקום ראוי למגורים.

להמשיך לקרוא

מדוע נשים עושות שלום צריכות להתנגד לגירוש הפליטים

טוב תעשה תנועת נשים עושות שלום אם תגיב על החלטת הממשלה וההכנות לגירוש עשרות אלפי פליטים אפריקאים ובני משפחותיהם לארצות שבהם צפוי להם גורל מר ואפילו מוות. ארגונים ותנועות רבות של החברה אזרחית יצאו כבר בגילוי דעת נגד הגירוש וכל יום מביא עמו הצהרות. היום לדוגמה התפרסם גילוי דעת נגד הגירוש בחתימת 1,000 רופאים.

לטענה שתנועת נשים עושות שלום שמתמקדת בדרישה להסכם מדיני לסיום הסכסוך,  אינה יכולה לטפל בכל עוולות העולם, צריך לענות שיישום החלטת הממשלה לגירוש הפליטים היא נקודת שבר שתהפוך את ההסכם המדיני לבלתי אפשרי ועלולה להפוך לאפשריים תסריטים רעים שהיום נראים לנו בלתי אפשריים.  להמשיך לקרוא

תגובה על "אף התנחלות לא תישאר" מאת רמי לבני, 21.10

אף התנחלות לא תישאר

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות  בנימוקים רבים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות! אותו אתוס שאני זוכרת מימיי בבית הספר בשנות החמישים והשישים כשסיפרו לנו  שמדינת ישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו עשרות שנים, נכבשו שטחים במלחמת ששת הימים ונבנו מעל מאה התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. החזון הציוני מבית מדרשו של הרצל  מת מזמן.

אם לפני 25 שנים, כשפרס, ביילין, רבין ואחרים ניהלו משא ומתן לשלום, עוד אפשר היה לפנות את מעט ההתנחלויות שהיו אז, היום מדובר ב-127 ישובים ומאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. פשרה אפשרית היא אי-פינוי ההתנחלויות וקריאה למתנחלים לשוב הביתה – "ושבו בנים לגבולם" – בתוך תקופת מעבר של 5-7 שנים. כך פעלה צרפת וכשהנשיא דה-גול הכריז על סיום השלטון הצרפתי באלג'יריה, מרבית הצרפתים שחיו באלג'יריה שבו תוך כמה שנים למדינת האם.

להמשיך לקרוא

אנגלית ושפות אחרות

פתיחת שנת הלימודים מלווה כל שנה בהכרזות על רפורמה כזו או אחרת בתכניות הלימודים.  גם הפעם לא החמיץ שר החינוך את ההזדמנות לצאת בהכרזות על תכניות חדשות ופרס השבוע את משנתו החינוכית.

אחרי שפרסם ללא לאות את התכנית להרחיב ולהגביר את לימודי המתמטיקה "16,644 תלמידי כיתה י"ב ברחבי הארץ לומדים מתמטיקה ברמה של 5 יחידות לימוד בשנת הלימודים הנוכחית… מסתער השר בנט על השפה האנגלית.  במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת שנת הלימודים אמר: "כל ילד במדינת ישראל חייב להיות מצויד באנגלית מדוברת. זה צורך בסיסי בהיי-טק, באקדמיה, בכלכלה ובעולם הגלובלי שאנחנו נמצאים בו. לא יכול להיות שילדה באופקים לא תדבר אנגלית כמו ילד באמסטרדם" (עיירת פיתוח בנגב מול כרך בן מיליון תושבים במערב אירופה???).  השר הציג תכנית לתגבור לימודי האנגלית בישראל משלב בית הספר היסודי ועד לסיום התיכון, ועיתונאים חרוצים חיפשו, מצאו והציגו במהדורות החדשות חבורת תלמידים שלא מסוגלים לענות על שאלות פשוטות באנגלית. ספק אם אותם תלמידים היו עונים תשובות טובות יותר בהיסטוריה או בספרות. ובכלל, קל מאוד למצוא בּורוּת בכל נושא ובכל מקום. להמשיך לקרוא

גינת בר / מאיר שלו

אחרי קריאה של כמה דפים הרגשתי שהספר הזה נכתב בשבילי, שהוא נוגע אצלי באהבה פרטית לטבע ובגעגוע לנוף ילדותי. לא סתם כתב המשורר: האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. אגב, פעמים רחוקות קורה דבר הפוך. כשאני פותחת ספר שפוגע באיזשהו כאב פנימי, אני מנסה לדבוק בו אבל לרוב בלא הצלחה. במקרים מעטים אלה אני מרפה ומוותרת אחרי כמה פרקים – כך היה למשל עם ספרה של אלזה מורנטה "אלה תולדות" וגם עם "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן.

שלא כמו הרומנים של מאיר שלו שהיו לרבי מכר, גינת בר פונה ליודעי דבר – בעיקר לגננים חובבים, לאנשי טבע ואוהבי אמת של ארץ ישראל. לא בטוח שתל אביבי שגר בקומה X  במגדלי  Y או (U) ייהנה מהספר הזה אבל גננים חובבים ומקצועיים וגנניות היוצאות לגינה עם הקפה הראשון של הבוקר לראות מה נבט, אילו פרחים נפתחו, איזה לימונים אפשר לקטוף מהעץ – יקראו את הספר הזה בפנים מחייכות.  להמשיך לקרוא

חייבים לעצור את המלחמה הבאה

שוב עפים הקסאמים על תושבי עוטף עזה, שוב מגיב צהל בהפצצות, שוב מנשבות כאן רוחות מלחמה. רבים ממרכיבי התערובת הנפיצה שגררה את ישראל וחמאס למלחמה בחודשי הקיץ של 2014, ושנסקרו השבוע בדו"ח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, שבים לרחף באוויר לקראת אביב 2017. המלחמה הבאה היא רק עניין של זמן. צהל כבר מתכונן ושר הביטחון ליברמן מבטיח להראות לחמאס את נחת זרועו.

כאילו לא היינו בסרט הזה כל כך הרבה פעמים. הנסיבות בעזה לא השתנו, הן רק החמירו — בעיות תשתית חמורות, קשיים גדולים באספקת המים והחשמל, אבטלה חריפה, תחושת מחנק ומצור — עלולות להוביל לכך שהפעם,  יהיה זה החמאס ומנהיגו החדש שיציתו את האש. אבל האזהרה הייתה כתובה על הקיר כבר שנתיים וחצי – מסיום מלחמת צוק איתן שבה נפלו 68 חיילים, 5 אזרחים ישראלים ויותר מאלפיים פלסטינים, נוסף להרס הנורא שזרע צהל ברחבי הרצועה.

 כך החמיצה ישראל עוד הזדמנות לכונן רגיעה ארוכת טווח על ידי הסרת המצור מעל רצועת עזה.  נמל תעופה ונמל ימי שהאיחוד האירופי מוכן לממן את בנייתם, יפתחו את עזה לעולם, יסירו את האחריות לנעשה בה מישראל ויביאו תקווה ושלום לתושבים משני צדי הגבול. עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר למנוע את המלחמה הבאה!  להמשיך לקרוא