הבתים הנטושים של הבלקן

כשהגעתי בסתיו לבלקן ההררי מארצנו הקדושה והיבשה, לא יכולתי שלא להתקנא בשפע המים, ביערות הצבועים בצבעי שלכת מרהיבים, באגמים הקטנים והגדולים, בנהרות ובפלגי המים ש"נופלים" סתם כך מההרים. מאידך, בענייני צפיפות ומחירי נדל"ן אנחנו גוברים עליהם בקלות. בלב הנוף היפה הזה פזורים לא מעט בתים נטושים. חלקם נראים כאילו נסגרו ונעזבו רק לפני חודש והם מצפים עדיין לשובם של הדיירים. רובם ראו חורפים רבים של בדידות והעזובה שלהם נראית למרחוק. מראות דומים ראיתי רק ביפן שגם היא, כמו ארצות הבלקן, סובלת מהצטמקות האוכלוסייה.

מתברר שהאוכלוסייה במדינות הקטנות שקמו על חורבות יגוסלביה, מצטמקת. בוסניה שאיבדה מאות אלפי הרוגים במלחמה רואה מאז עזיבה מתמשכת של סרבים לסרביה ולארצות אחרות באירופה. ישובים שהיו מאוכלסים על ידי סרבים נשארו מיותמים וישובים אחרים, כולל הבירה סרייבו, סבלו אבדות רבות. ממפקד האוכלוסין ב-1991 עד סוף 2017 הצטמקה אוכלוסיית בוסניה ב-10% והיא ממשיכה לאבד אלפים רבים כל שנה. בוסניה צופה עתיד עגום כאשר יותר ויותר תושבים עוזבים בעקבות המלחמה הקשה, המתח האתני והבין- דתי והמצב הכלכלי המידרדר. כך גם סרביה, מונטנגרו, מקדוניה ואפילו דרום בולגריה.

לדברי הדמוגרפים המלחמה בשנות התשעים הובילה להגירה שלילית והילודה הנמוכה  אינה מצליחה לאזן את החסרים. דווקא הפליטים המציפים את אירופה בשנים האחרונות יכלו לבלום את הידלדלות האוכלוסייה כפי שהם עושים בארצות מערב אירופה אלא שהמתיחות הפוליטית, המצב הכלכלי הירוד והאבטלה הגבוהה בבלקן מבריחים אותם למקומות משגשגים יותר.

FullSizeRender-e1475947839886

אוכלוסיית מונטנגרו היפהפיה מונה פחות מ-700,00 תושבים. במקדוניה, שמהשבוע שעבר, בעקבות סכסוך על סמלים, נקראת הרפובליקה של צפון מקדוניה מתגוררים 2 מיליון תושבים,  בבוסניה 3.8, באלבניה – 3 ובקוסובו – 1.8מיליון.

דוגמה עצובה להתרוקנות הכפרים ראינו בכפר בצ'רנה גורה (ההר השחור, שמה של מונטנגרו בשפה הסרבית שהיא שפתם של מרבית תושבי המדינות האלה) "הקטנה" בתוך הפארק הלאומי דורמיטור שבמונטנגרו. מילן, איש לא צעיר וחברו של ליאור המדריך שלנו, שמח לארח אותנו בביתו הצנוע וניגן לכבודנו מוזיקה בלקנית מסורתית בחליל דו-קני. מילן  הוא אחד התושבים היחידים שנותרו בכפר ההררי הזה לאחר שהצעירים ירדו כולם לעיר או היגרו למדינות אחרות. מסביבו בתים ריקים, כמה עיזים משוטטות והרגשה של סוף מתקרב.

42-28599751-1680x1050

אין ספק שארצות הבלקן מספקות דוגמה למנטליות שגורמת למדינות גדולות להתפרק לטלאים של מדינות זעירות. בחלק המערבי של חצי האי הבלקני, השטח שהיה בעבר בשליטת המדינות הסוציאליסטיות והטוטליטריות של יוגוסלביה ואלבניה פוצל בהדרגה, מאז תחילת שנות התשעים לשמונה מדינות לאום עצמאיות. מספר אזרחי המדינות האלה שעזבו למקומות מבטיחים יותר נאמד ב-4.5 מיליון, כ-10% מהאוכלוסייה הנוכחית. יחד עם שיעור פריון נמוך (1.3 ילדים לאישה) ואופק כלכלי לא מעודד, קיימת סכנה להתרוקנות הדרגתית של ארצות אלה.

הדמוגרפיה מדאיגה מאוד את הפוליטיקאים הבלקנים. ככל שהאוכלוסייה יורדת, נשאלת השאלה מה ההצדקה לקיומה הנפרד של כל אחת מהמדינות שתושביהן מדברים פחות או יותר באותה שפה. התופעה הזו הזכירה לי את התכנית לאיחוד רשויות מקומיות בישראל, תכנית שנגנזה בעקבות התנגדות נמרצת של הפקידות הבכירה בשלטון המקומי שחששה מהתייעלות ומפיטורים.

 לריבוי המדינות יש כמובן מחיר כלכלי גבוה. סוגי מטבע שונים, חומות מכס, שיטות מיסוי שונות, ריבוי מוסדות יקרים ואי-שיתוף פעולה בנושאים אזוריים מטרידים. כל ארצות הבלקן ויגוסלביה לשעבר ביקשו להצטרף לאיחוד האירופי אולם בשלב זה התקבלו רק בולגריה וקרואטיה כחברות מלאות ואכן, במדינות אלה ניכר שיפור כלכלי. אין ספק שהצטרפות כל הבלקניות לאיחוד האירופי עשויה לשנות את המגמה הדמוגרפית-כלכלית ולהחזיר אלפי מהגרים למולדתם בבוסניה, בקוסובו, בסרביה ובמדינות האחרות.

האם גאווה לאומית שווה את זה? האם הדגל, ההמנון והשם (אלכסנדר מוקדון שייך ליוון או למוקדוניה?) שקולים כנגד הידלדלות האוכלוסייה ומראה הבתים הנטושים? לא בטוח שאנחנו הישראלים רשאים לייעץ בסוגיה המורכבת והכואבת גם שם וגם אצלנו כאן.

serbia-depopulation-ghost-villages-abandoned
כפר נטוש בסרביה
במסגרת מסע מוזיקלי חוצה בלקן של החברה הגאוגרפית בהדרכת ליאור בר, יסכה הדני ואודי רז

צפוף לכם? זה עוד כלום

במוסף הארץ בשבוע שעבר התפרסם מאמר מהפכני (עצרו את מכונת ההזרעה מאת עופר אילני) על הימנעות מהולדת ילדים. המאמר מתכתב עם מחאת הלהט"בים מצד אחד ועם ספרו של נדב איל: המרד נגד הגלובליזציה מצד שני. איל מוטרד מהמגמה הנמשכת של צמצום הילודה ברוב חלקי העולם ואילו אילני מברך על המגמה הזאת ומציע לקוראיו לבחור בחיים ללא ילדים, לא פחות ולא יותר.

כדאי לזכור שעד  לפני כחמישים שנה הזהירו הכלכלנים והדמוגרפים מפני התפוצצות האוכלוסין. עד לפני כמה עשורים מתו מרעב מאות אלפים בסין, בהודו ובאפריקה. הגבלת הילודה בסין לא נבעה מאידיאולוגיה קיצונית או מרשעות אלא מהשאיפה המובנת לספק מזון ותנאי מחיה מינימליים למאות מיליוני סינים שהתרבו בלי חשבון. להמשיך לקרוא

ערב פסח – צעדת השיבה ויציאת מצרים

"שלושה פלסטינים חדרו השבוע מעזה עם רימונים וסכינים ונעצרו ליד בסיס צאלים – כ-20 ק"מ מהגבול".   אפשר להגדיר אותם מבקשי מקלט מאחר וברחו ממקום שלדעת כל המומחים אינו ראוי למגורי אנוש. אם מדינת ישראל רוצה לבלום את "צעדת השיבה" כדאי שתפעל בדחיפות להפוך את רצועת עזה למקום ראוי למגורים.

המסתננים עקפו את הקיבוצים שפגשו בדרך ושמו פעמיהם למחנה צבאי שם נתפסו כשהם יושבים ליד הגדר ומחכים להיתפס. התברר ששלושת הצעירים חדרו לישראל כדי להיאסר בכלא כי תנאי הכליאה בישראל טובים מהחיים ברפיח, במיוחד לצעירים חסרי תעסוקה. בכלא הם מקבלים לפחות ארוחות ומקלחת חמה, תנאי מחיה בסיסיים שאין להם בעזה. בהכירם את הנהלים של צה"ל הצטיידו השלושה ברימונים וסכינים שנועדו לתייג אותם כמחבלים שנשלחים בישראל לכלא. מסתננים שחודרים לארץ ללא נשק (מבקשי מקלט) מוחזרים אחר כבוד לרצועת עזה. להמשיך לקרוא

מדוע נשים עושות שלום צריכות להתנגד לגירוש הפליטים

טוב תעשה תנועת נשים עושות שלום אם תגיב על החלטת הממשלה וההכנות לגירוש עשרות אלפי פליטים אפריקאים ובני משפחותיהם לארצות שבהם צפוי להם גורל מר ואפילו מוות. ארגונים ותנועות רבות של החברה אזרחית יצאו כבר בגילוי דעת נגד הגירוש וכל יום מביא עמו הצהרות. היום לדוגמה התפרסם גילוי דעת נגד הגירוש בחתימת 1,000 רופאים.

לטענה שתנועת נשים עושות שלום שמתמקדת בדרישה להסכם מדיני לסיום הסכסוך,  אינה יכולה לטפל בכל עוולות העולם, צריך לענות שיישום החלטת הממשלה לגירוש הפליטים היא נקודת שבר שתהפוך את ההסכם המדיני לבלתי אפשרי ועלולה להפוך לאפשריים תסריטים רעים שהיום נראים לנו בלתי אפשריים.  להמשיך לקרוא

תגובה על "אף התנחלות לא תישאר" מאת רמי לבני, 21.10

אף התנחלות לא תישאר

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות  בנימוקים רבים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות! אותו אתוס שאני זוכרת מימיי בבית הספר בשנות החמישים והשישים כשסיפרו לנו  שמדינת ישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו עשרות שנים, נכבשו שטחים במלחמת ששת הימים ונבנו מעל מאה התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. החזון הציוני מבית מדרשו של הרצל  מת מזמן.

אם לפני 25 שנים, כשפרס, ביילין, רבין ואחרים ניהלו משא ומתן לשלום, עוד אפשר היה לפנות את מעט ההתנחלויות שהיו אז, היום מדובר ב-127 ישובים ומאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. פשרה אפשרית היא אי-פינוי ההתנחלויות וקריאה למתנחלים לשוב הביתה – "ושבו בנים לגבולם" – בתוך תקופת מעבר של 5-7 שנים. כך פעלה צרפת וכשהנשיא דה-גול הכריז על סיום השלטון הצרפתי באלג'יריה, מרבית הצרפתים שחיו באלג'יריה שבו תוך כמה שנים למדינת האם.

להמשיך לקרוא

אנגלית ושפות אחרות

פתיחת שנת הלימודים מלווה כל שנה בהכרזות על רפורמה כזו או אחרת בתכניות הלימודים.  גם הפעם לא החמיץ שר החינוך את ההזדמנות לצאת בהכרזות על תכניות חדשות ופרס השבוע את משנתו החינוכית.

אחרי שפרסם ללא לאות את התכנית להרחיב ולהגביר את לימודי המתמטיקה "16,644 תלמידי כיתה י"ב ברחבי הארץ לומדים מתמטיקה ברמה של 5 יחידות לימוד בשנת הלימודים הנוכחית… מסתער השר בנט על השפה האנגלית.  במסיבת עיתונאים לקראת פתיחת שנת הלימודים אמר: "כל ילד במדינת ישראל חייב להיות מצויד באנגלית מדוברת. זה צורך בסיסי בהיי-טק, באקדמיה, בכלכלה ובעולם הגלובלי שאנחנו נמצאים בו. לא יכול להיות שילדה באופקים לא תדבר אנגלית כמו ילד באמסטרדם" (עיירת פיתוח בנגב מול כרך בן מיליון תושבים במערב אירופה???).  השר הציג תכנית לתגבור לימודי האנגלית בישראל משלב בית הספר היסודי ועד לסיום התיכון, ועיתונאים חרוצים חיפשו, מצאו והציגו במהדורות החדשות חבורת תלמידים שלא מסוגלים לענות על שאלות פשוטות באנגלית. ספק אם אותם תלמידים היו עונים תשובות טובות יותר בהיסטוריה או בספרות. ובכלל, קל מאוד למצוא בּורוּת בכל נושא ובכל מקום. להמשיך לקרוא

גינת בר / מאיר שלו

אחרי קריאה של כמה דפים הרגשתי שהספר הזה נכתב בשבילי, שהוא נוגע אצלי באהבה פרטית לטבע ובגעגוע לנוף ילדותי. לא סתם כתב המשורר: האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. אגב, פעמים רחוקות קורה דבר הפוך. כשאני פותחת ספר שפוגע באיזשהו כאב פנימי, אני מנסה לדבוק בו אבל לרוב בלא הצלחה. במקרים מעטים אלה אני מרפה ומוותרת אחרי כמה פרקים – כך היה למשל עם ספרה של אלזה מורנטה "אלה תולדות" וגם עם "אישה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן.

שלא כמו הרומנים של מאיר שלו שהיו לרבי מכר, גינת בר פונה ליודעי דבר – בעיקר לגננים חובבים, לאנשי טבע ואוהבי אמת של ארץ ישראל. לא בטוח שתל אביבי שגר בקומה X  במגדלי  Y או (U) ייהנה מהספר הזה אבל גננים חובבים ומקצועיים וגנניות היוצאות לגינה עם הקפה הראשון של הבוקר לראות מה נבט, אילו פרחים נפתחו, איזה לימונים אפשר לקטוף מהעץ – יקראו את הספר הזה בפנים מחייכות.  להמשיך לקרוא