מדוע נשים עושות שלום צריכות להתנגד לגירוש הפליטים

טוב תעשה תנועת נשים עושות שלום אם תגיב על החלטת הממשלה וההכנות לגירוש עשרות אלפי פליטים אפריקאים ובני משפחותיהם לארצות שבהם צפוי להם גורל מר ואפילו מוות. ארגונים ותנועות רבות של החברה אזרחית יצאו כבר בגילוי דעת נגד הגירוש וכל יום מביא עמו הצהרות. היום לדוגמה התפרסם גילוי דעת נגד הגירוש בחתימת 1,000 רופאים.

לטענה שתנועת נשים עושות שלום שמתמקדת בדרישה להסכם מדיני לסיום הסכסוך,  אינה יכולה לטפל בכל עוולות העולם, צריך לענות שיישום החלטת הממשלה לגירוש הפליטים היא נקודת שבר שתהפוך את ההסכם המדיני לבלתי אפשרי ועלולה להפוך לאפשריים תסריטים רעים שהיום נראים לנו בלתי אפשריים. 

כי מה הרציונל שעומד בבסיס הדרישה שלנו לסיום הסכסוך בין ישראל לפלסטינים בהסכם מכובד ומכבד?

סיבה אחת היא שסיום הסכסוך הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה. חמישים השנים האחרונות והמלחמות שנערכו במהלכן הוכיחו לכל בר דעת  שאין פתרון צבאי לסכסוך. המשכו של הסכסוך האלים הזה מסכן את עתידה של מדינת ישראל ואת עתיד ילדינו ונכדינו. או במילים אחרות – רק שלום יעניק לנו ביטחון.

הסיבה השנייה היא שהמשך השליטה בכשלושה מיליון פלסטינים (כולל עזה) חסרי זכויות, חסרי חופש תנועה, חופש העיסוק וחופש מגזל אדמות, הוא מעשה לא מוסרי על פי כל קנה מידה. מעשה המנוגד לאמנות בינלאומיות, לקודים מוסריים אוניברסליים ול" יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", מעשה שדגל שחור מתנוסס מעליו. מעשה שהחברה האזרחית צריכה להתקומם נגדו. שומה עלינו לפעול על פי כלל הזהב של הלל הזקן – "מה ששנוא עליך, לחברך לא תעשה ".

גם הטענה שכל אחת מאתנו יכולה לפעול נגד הגירוש במסגרות אחרות אינה מצדיקה את התעלמות התנועה מהתכנית האכזרית הזאת. הגירוש האכזרי הזה  ייעשה בשמנו ומוטלת עלינו האחריות למנוע אותו. נשים עושות שלום היא חלק מהחברה האזרחית וכתנועת נשים אזרחית שומה עלינו לנצל את המוניטין שרכשנו עד כה להצלת הפליטים והשארתם בארץ, גם אם הדבר יעלה לנו בעזיבה של עשר חברות.

רוב ההיסטוריה של העם היהודי היא היסטוריה של גלות, של חיים בארץ נוכריה. הסבים והסבתות שלנו שחיו דורות רבים בסוריה ובפולין, בעירק ובספרד סבלו כזרים רדיפות וגירושים. אנו זוכרים את האנשים והעמים שטרקו את דלתותיהם בפני הסבים והסבתות שלנו, וגם את הצדיקים המעטים שקיבלו אותנו, שהסתירו וסייעו, לעתים קרובות תוך חירוף נפשם. לא ייתכן שפחות ממאה שנה אחרי השואה, כשאנחנו בנות חורין בארצנו ולא נשקפת לנו סכנה, נעמוד מנגד ולא נצהיר על התנגדות לגירוש המרושע הזה. ולגבי אחיותינו הערביות, בסקר שהתפרסם בשבוע שעבר הביעו 90% מערביי ישראל התנגדות לגירוש לעומת פחות מ-50% מהיהודים. הפוליטיקאים אולי מזלזלים במצפון ובהיסטוריה, אבל אנחנו מאמינות ברוח הדמוקרטית, באזרחיות ובאזרחי ישראל, וביכולתם להתעלות מעל הפחד, השקרים וההסתה.

  • אסור לנו לעמוד מנגד כבנות העם היהודי,
  • אסור לנו לעמוד מנגד כנשים שוחרות שלום
  • אסור לנו לעמוד מנגד מפני שאם הגירוש יצא לפועל, תיפתח הדרך לגירוש המוני של פלסטינים מהשטחים ויקיץ הקץ על הסיכויים להסכם מדיני

 

הצועדים מוחים על כליאתם בחולות. מזכיר לכן צעדה שמחה יותר?    אתר וואלה. צילום: יותם רונן

מחשבה אחת על “מדוע נשים עושות שלום צריכות להתנגד לגירוש הפליטים

  1. צודקת במאה אחוז. אבל אני רוצה לדעת גם מדוע התנועה אינה מתנגדת להמשך מעצרה ורדיפת אהעד תמימי. זה בדיוק המקום הו תנועת נשים שוחרות שלום צריכות להיות. זה לא מקרי שמדובר בנערה מול חיילים. מדובר בנערה שחותרת למען החירות שלה ובני עמה, ושנקטה באמצעים לא אלימים (מדי) כנגד המשטר המדכא. קשה לי להבין את התעלמותה של תנועת נשים עושות שלום מהנושא. כפי שאמרת—זה הכרחי, מוסרי, ובתוך המנדט, גם אם נאבד כמה עשרות חברות.

כתיבת תגובה