כתבה זו נוצרה בשיתוף עם סייף מוסטפה במסגרת קורס לעיתונות שלום בהנחיה וליווי של הטלוויזיה החברתית ומדרשת אדם
כאילו לא די במגפה שמכה בנו השנה, גם יבול עצי הזית בסתיו 2020 היה מאכזב. מומחים מסבירים שגלי חום מלווים ביובש קיצוני גורמים לכך שפרחים ינשרו. מתברר שגם העצים סובלים – "כשיבש מאוד העץ נכנס למצוקת מים ולא מצליח לקרר את עצמו." ע. מכפר יאסוף שליד צומת תפוח ודור חמישי של מגדלי זיתים אומר שהתפוקה השנה הייתה נמוכה במיוחד. ״זיתים הכי רגישים בזמן הפריחה, באזור אפריל-מאי״ שבהם סבלנו, יחד עם הסגר, מגלי חום ויובש קיצוניים.
הזית שמופיע פעמים רבות במקרא ובמקורות, גדל בארץ ישראל אלפי שנים. גם כיום משופעת ארצנו כרמי זיתים, הנפוצים בעיקר בגליל ובשומרון. עץ הזית נחשב עץ מקודש ונערץ בשל עליו ירוקי-העד וחוסן שורשיו. די לראות את העצים הבוגרים (והיקרים) שנעקרים בשטחים ומובאים לנטיעה בחצרות ובגנים ציבוריים ברחבי הארץ כדי להבין את הערך התרבותי והאסתטי שמייחסים לזית.
לאבו-יוסוף מכפר קליל, יש כ-50 דונם עצי זית, חלקם בני 80 שנה. אלא שכל חלקות הזיתים של הכפר הוכרזו כאזור צבאי סגור ואבו-יוסוף מורשה להיכנס לאדמה שלו רק ימים ספורים בשנה בכפוף לתיאום ביטחוני בין הרשות הפלסטינית לצה"ל. באחרונה הותקף בבוקר המסיק ע"י מתנחלים מהתנחלות ברכה. בריאיון עמנו הוא פותח את ליבו בתקווה שפרסום בתקשורת יעצור את האירועים האלה.
איך פעל הצבא באירועי התקיפה שהיו במטעים שלך? "התנהלות התקיפה עובדת כך: המתנחלים מתחילים לתקוף אותנו כאשר הצבא מתצפת מלמעלה: אם הפורעים מתגברים עלינו הצבא לא מתערב גם כאשר הם נושאים נשק שיכול לפגוע בנו. לולא גודלנו המספרי אולי היו הורגים אחד מאיתנו. במקרה שבו אנו מתגוננים תוך שאנו מתגברים עליהם, הצבא מתערב ומתחיל להכות אותנו ולהפריד."
מחוללי התקיפה הם יחידים או קבוצות? "לעיתים הם בודדים, במקרים אחרים הגיעו קבוצות מאורגנות לתקיפות יזומות ואני וכמה מבני משפחתי היינו בודדים מולם. התקיפות חוזרות על עצמן כל שנה. אוזלת היד של הצבא ושל מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית שלא מצליחים להגן עלינו, מעודדת אותם לחזור על מעשים אלו בכוונה לגרום לנו להתייאש ולעזוב את המקום."
אולי דווקא משום חשיבותו כסמל של ארץ ישראל, מאוימים מטעי הזיתים של הפלסטינים בשומרון על ידי קבוצות של מתנחלים קיצוניים, בד"כ צעירים, המכונים 'נוער הגבעות'. גם הם מכירים בערכו המיתולוגי של הזית ואולי חורֶה להם שמי שממשיך את המסורת של גידול עצי זית באדמת ארץ ישראל הם הפלסטינים שחיים בכפרי השומרון מאות שנים ומורישים את החלקות מאב לבן. החקלאים הפלסטינים שדברו איתנו מדווחים על התגברות ההתנכלויות משנה לשנה. על גניבת שקי זיתים שנקטפו, על הפרעה למסיק, על חסימת כניסתם של המגדלים לחלקות והגרוע מכול – על כריתה של עצי זית בוגרים וצעירים.
למגד'א, מסבסטיה יש כ-1,200 עצי זית על פני כשמונים דונם, חלקם הופקעו ונמצאים היום בשטח התנחלות שבי שומרון. הוא מספר על אירועי האלימות שחווה והנזקים שנגרמו לו.
האם הצבא התערב או תיחקר את אירוע התקיפה? "רוב המקרים ידועים לצבא אך הוא בוחר שלא להתערב. יש כאן מדיניות של יד חופשית והמסר שעובר למתנחלים הוא: תעשו מה שבא לכם, לא נבוא עמכם חשבון. מי שבפועל משלמים את מחיר ההפקרות הזו אלה אנחנו, בעלי האדמה. הכיבוש הישראלי והמתנחלים אינם עוזבים אותנו לנפשנו. בעונת המסיק מתרחשות תקיפות לעיתים קרובות".
מוחמד, בעל חלקת זיתים באזור בורין שהותקף על ידי מתנחלים מיצהר לפני חודשיים, מספר: "התקיפות מתרחשות כל שנה אך הן מתגברות משנה לשנה, הן מבחינה מספרית והן מבחינת האגרסיביות שלהן. גם השנה בתקופת המסיק חזרו התקיפות תחת חסותו של הצבא ולנו נגרם נזק עצום. אנחנו משפחה של חקלאים שבעה דורות ועצי הזית הצעירים שלנו הם בני 65. יש גם עצים בני מאה ויותר.
מוחמד מכיר תודה לקבוצות המתנדבים מישראל שבאים כל שנה להזדהות עם מגדלי הזיתים הפלסטינים ומסקרות את העניין הכאוב הזה. כפר בורין נמצא בשטח B ואסור לכניסת ישראלים אך למרות זאת באות קבוצות של אזרחים ישראלים לעזור במסיק ולהזדהות. הוא ומשפחתו מייחלים שבעקבות הקריאות הנואשות שלהם ובזכות ההזדהות והסיקור של עיתונאים וארגוני זכויות אדם, האירועים האלה ייפסקו.
הארגון הראשי שיוזם ומארגן סיוע לחקלאים הפלסטינים בעונת המסיק הוא שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם. הארגון מצהיר באתר האינטרנט שלו: "נוכחותנו ופעילותנו בשטחים חיונית ביותר, הן בהיבט של התנגדות למדיניות הממשלה, והן בהגשת עזרה ממשית לנפגעים". בעשור האחרון משבץ הארגון בחודשי הסתיו (עונת המסיק) קבוצות של ישראלים לחלקות עצי זית של פלסטינים שספגו התנכלויות בשנים קודמות או שהתקשרו וביקשו עזרה. אלה בדרך כלל שטחים שנמצאים בסמוך להתנחלויות "קיצוניות" או למאחזים בלתי חוקיים.
גם אני (מיכל), הצטרפתי לקבוצות מתנדבים בסתיו האחרון ובשנה שעברה. מסקתי זיתים וראיתי במו עיני את הפורעים עומדים מרחוק ומחכים לשעת כושר. חשתי גם את הפחד של בני המשפחה הפלסטינית שמצד אחד חייבים להיכנס לחלקה שלהם כדי למסוק את הזיתים ומצד שני פוחדים מנחת זרועם של המתנחלים. אין ספק שנוכחותנו במקום הקשתה על הפורעים לתקוף. גם להם וגם לצבא ולמשטרה לא נוח להפעיל אלימות נגד הפלסטינים מול עינינו ועדשות המצלמות שלנו. ינאל ג'עברין מאום-אל-פחם, סטודנט לתקשורת באוניברסיטה העברית, ריכז השנה את פעילות עונת המסיק מטעם רבנים למען זכויות האדם, יחד עם אבי דבוש, מנכ"ל הארגון. ינאל מדווח על פעילות שלהם ב-21 ימי מסיק בחודשים אוקטובר-נובמבר.
ארגון נוסף שמקיים קשר שוטף עם החקלאים הפלסטינים ומסייע להם בעונת המסיק הוא רעך כמוך. דבורה אורג, ממובילות הארגון מספרת: "קבוצה של חברות וחברים, פעילי זכויות אדם ומתנגדים לכיבוש, הקמנו לפני כחמש שנים את עמותת רעך כמוך. לאחר שנים של פעילות במחסום ווטש, הסטנו את תשומת הלב שלנו מהמחסומים אל הכפרים הפלסטינים לשם בניית קשרים ויצירת יחסי אמון בינינו לבין הכפריים. אנחנו פועלים כך מתוך הכרה שבמקביל למאמצים מדיניים הכרחיים לכינון שלום וחיים בשתי מדינות, יש חשיבות מיוחדת להיכרות בין בני אדם משני העמים".
"הפעילות השוטפת שלנו מתקיימת בכפרים באזור שכם וסלפית וכוללת ביקורים, היכרות עם בעיות המתעוררות כתוצאה ממדיניות הכיבוש ומהתנכלויות המתנחלים. יש לא מעט פלסטינים שמנועים מלעבד את אדמותיהם שנמצאות במה שנקרא שטחי אש, שמוכרזים בד"כ סמוך להתנחלויות ולמאחזים. כל שנה אנחנו משתתפים במסיק הזיתים כאשר מנהלת תיאום וקישור (המת"ק) והצבא מאפשרים גישה של חקלאים אל אדמותיהם, וכאשר קיימת סבירות גבוהה להתקפות של מתנחלים, לגזל יבול הזיתים ולהתנכלויות לעצי הזית. הקבוצה שלנו מקיימת קשר קבוע עם ראשי הכפרים ועם ידידים וידידות בכל כפר ובכמה מהכפרים אנו מסייעים במסיק לידידים שזקוקים לידיים עובדות, גם כאשר אין סכנה להתקפות".
הלכנו לשמוע מה מביא את המתנדבים הישראלים להשכים קום ולצאת ליום עבודה במסיק בגדה המערבית. חלקם משתתפים בו שנה אחרי שנה.
לאה ווהל-סגל מגיעה למסיק מתוך קריאה פנימית, כיהודיה. "חשוב לי לומר לפלסטינים המותקפים שהפורעים הגונבים שקי זיתים, כורתים עצים ותוקפים את המוסקים, פועלים בניגוד לדרך התורה ומחוללים מעשים האסורים על פי היהדות. הפורעים האלה נראים דתיים ומגדירים עצמם דתיים אבל המעשים שלהם מבזים את היהדות. כל עץ ובמיוחד עץ הזית מסמל קדושה של מסורת וקשר עמוק לאדמה. המסיק משול לתפילה. לתקוף אנשים בזמן תפילה הוא מעשה שלא ייעשה."
דוד בארי הוא מורה דרך שמגפת הקורונה השביתה את עבודתו. דוד עובד עם ערבים ישראלים ופלסטינים במסגרת הטיולים שהוא מדריך בישראל, בבית-לחם וביריחו. חורה לו היחס שהם מקבלים מיהודים. "בעבר לא הייתי מעורב בנושאים פוליטיים אך באחרונה נחשפתי לנושא הפוליטי ולסכסוך. אני משתתף במסיק כי קוסם לי הקטע החקלאי והחיבור של עצי הזית עם הטבע, עם האדמה. אני זועם על עקירת עצי זית וכואב לי הלב על החקלאים הפלסטינים שנאלצים לראות את פרי עמלם מושמד. אני עוזר במסיק גם כדי להראות להם שהם לא לבד. שיש מי שחושב עליהם נוכח המתקפות על חלקות הזיתים."
רותי ביידץ היא רבה חילונית בקהילת יבנאל וחברה בוועד המנהל של שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם. רותי מתייחסת לסיוע שמושיטים ארגוני זכויות אדם לפלסטינים בתקופת המסיק דרך משקפת היהדות ומקורותיה.
"השנה השתתפתי במסיק הזיתים של שומרי משפט בשבוע של פרשת בראשית. כבר בתחילת פרשת בראשית מופיעות לנו שתי מערכות יחסים אפשריות בין האדם לטבע ובין חברות אדם שונות. בבראשית פרק א, כאשר אלוהים בורא את האדם הראשון, הוא אומר לו 'וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ' (בראשית א כה). המילה יִרְדּוּ גזורה מהשורש ר.ד.ה, ממנו גזורה גם המילה רודן. האדם נתפס בפרק זה כשליט האדמה ובעלי החיים שעליה. יחסי שלטון אדם בארץ ובחיה מתורגמים מהר מאוד לשלטון אדם באדם, ואנו מוצאות/ים אותם כיחסים נפוצים מאד בחברה האנושית. בבראשית פרק ב', כאשר הכתוב אומר 'וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ' (שם, טו). בסיפור החדש האדם אינו שליטו של גן עדן אלא עובד אותו ושומר אותו. פירותיו של הגן (חוץ מאלו האסורים) נועדו לשימושו, אך בתמורה לכך, עליו לעבוד ולשמור אותו. מערכת יחסים הדדית זו שונה מה"רדייה" בפרק הקודם.
"אז מה תפקידנו בעולם? לרדות בו או לעבוד אותו ולשמור עליו? ומהו קולה של היהדות האמתית, פרק א' או פרק ב' בבראשית? בעולם הערכים ההומניסטי שלי, מערכת יחסים שאין בה רודנות, לא על הארץ ולא על עם אחר, היא המערכת המתבקשת. משמחים אותי "שומרי משפט" כמו כמה ארגונים אחרים, שמצליחים להגיע ולסייע לתושבים המקומיים לצאת מהמעגל הזה, תוך הגנה עליהם מהתוקפנות הפושעת של תושבי ההתנחלויות. היהדות היא השפה המשותפת שלנו כעם, היא התרבות שינקנו ממנה. אני בוחרת לדבר בשפה הזו כרבה חילונית הומניסטית, לחגוג אותה ואת הערכים ההומניסטיים שיש בה, כמו הצורך לעובדה ולשומרה. זו בחירה לראות בתורה שלנו מקור אור לערכים הומניסטיים ולא מדריך חשוך לניצול אדם את האדמה, או עמים אחרים."
נציין שגם האסלם מייחד את עץ הזית: "זה שהוריד לכם משמים מים וברא לכם את העצים ואת הזיתים ואת עצי הנחל והענבים ושאר סוגי הזרעים…", ומפציר במאמינים: "עזרו זה לזה במעשים טובים וביראת שמים, ואל תעזרו זה לזה לפשוע ולהתנכל".
לסיום, הסיוע בעונת המסיק הוא דוגמה לשיתוף פעולה בין פלסטינים וישראלים בתחום הבסיסי ביותר – עבודת האדמה בכלל ואדמת ארץ ישראל בפרט. כל המעורבים אוהבים את הארץ ודבקים בה וחשוב – לא האחד על חשבון השני אלא אחד ליד השני.
במחשבה תחילה 