אף התנחלות לא תישאר

רמי לבני מתרץ את התנגדותו להשארת ההתנחלויות  בנימוקים רבים שהבולט בהם הוא שימור האתוס הציוני והחתירה לשלום שכלולה בו. לא פחות! אותו אתוס שאני זוכרת מימיי בבית הספר בשנות החמישים והשישים כשסיפרו לנו  שמדינת ישראל שואפת לשלום ומדינות ערב מסרבות. מאז עברו עשרות שנים, נכבשו שטחים במלחמת ששת הימים ונבנו מעל מאה התנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית חסרת זכויות. כל אלה לא היו כלולים בחזון הציוני שלבני מתגעגע אליו. החזון הציוני מבית מדרשו של הרצל  מת מזמן.

אם לפני 25 שנים, כשפרס, ביילין, רבין ואחרים ניהלו משא ומתן לשלום, עוד אפשר היה לפנות את מעט ההתנחלויות שהיו אז, היום מדובר ב-127 ישובים ומאות אלפי מתנחלים שאי אפשר לפנות בכוח. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. פשרה אפשרית היא אי-פינוי ההתנחלויות וקריאה למתנחלים לשוב הביתה – "ושבו בנים לגבולם" – בתוך תקופת מעבר של 5-7 שנים. כך פעלה צרפת וכשהנשיא דה-גול הכריז על סיום השלטון הצרפתי באלג'יריה, מרבית הצרפתים שחיו באלג'יריה שבו תוך כמה שנים למדינת האם.

לבני כותב שהרעיון לא לפנות מתנחלים "מחבל באידאל הנורמליות הציוני שלפיו מדינה שואפת שלוט ב-100% מאזרחיה". אלא שהאידיאל המוזר הזה לא ממומש  בשום מקום. אף מדינה (להוציא אולי את צפון קוריאה) לא שולטת ב-100% מאזרחיה, גם לא מדינת ישראל היום. הפזורה הישראלית בעולם מונה מאות אלפי ישראלים שהמדינה לא "שולטת בהם". ביקור קצר בניו-יורק וברלין מוכיח שישראלים לא מעטים בוחרים לחיות במקום אחר, הרחק מהשג ידה של ממשלת ישראל.

כמו בכל הסכם מדיני שאינו הסכם כניעה, גם ההסכם שייחתם בין ישראל לפלסטינים יהיה כרוך בפשרות כואבות בשני הצדדים. הפלסטינים יאלצו לוותר על זכות השיבה, על צבא חמוש ולהתיר למתנחלים שיבחרו בכך להישאר בבתיהם כאזרחי המדינה הפלסטינית. ישראל תאלץ כנראה לוותר על חלק מגושי ההתנחלויות ועל ירושלים המזרחית  (העיר העתיקה בניהול בינלאומי?).

כשערביי ישראל מהווים 20% מאזרחי המדינה, שום אסון לא יקרה אם 5% מאזרחי פלסטין יהיו יהודים ישראלים. ובכלל, אין להסכים לאזור יודנריין (נקי מיהודים) בשום מקום בעולם. ברור שהפתרון המוצע יחזיר את מרבית המתנחלים לגבולות ישראל והקומץ שיבחר להישאר, ילמד לחיות ב"גלות" קרובה או שישוב בשלב מאוחר יותר כשהרצון לחיות בקהילה יהודית יגבר על קידוש ארץ ישראל השלמה. אי-פינוי בכוח ימנע גם עימות אלים דוגמת העימותים שהיו בעת פינוי גוש קטיף ועמונה, וייתר תשלום פיצויים מופרזים  למתפנים.

הסכמי שלום שנחתמו בשנים האחרונות באירלנד, בקולומביה, בקוסובו ובמקומות אחרים, מצביעים על כך ששני הצדדים ויתרו על הרבה קוים אדומים כדי לסיים את הסכסוך שגבה מהם מחיר דמים לאורך שנים. בתהליכי משא ומתן יש רב מקום לחשיבה יצירתית בצד השתתפות פעילה של מתווכים נחושים שלא מתייאשים.  אם כל צד מתחפר בעמדותיו המקוריות נידון התהליך לכישלון.